<h1>פסקי הרי"ד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין. פי' היה פורש מביתו והיה עומד בלשכת פרהדרין בתוך העזרה. ואמרי' בגמ', מנהני מילי אמ' ר' יוחנ' אמ' קרא [ויקרא ח'] ומפתח אוהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם כי שבעת ימים ימלא את ידיכם. וכת' כאשר עשה ביום הזה צוה י"י לעשות לכפר עליכם, לעשות זה מעשה פרה, לכפר זה מעשה יום הכיפורים. — [ד' ע"א] ותניא כוותיה דר' יוחנ', [ויקרא ט"ז] בזאת יבא אהרן אל הקודש, במה שאמור בעניין ומה הוא עניין במלואים, ומה אמור בעניין, אהרן פירש שבעה ושימש יום אחד ומשה רבינו מסר לו כל שבעה כדי לחנכו בעבודה, אף לדורות כהן גדול פורש שבעה ומשמש יום אחד, ושני תלמידים מתלמידיו שלמשה, לאפוקי צדוקין, מוסרין לו כל שבעה לחנכו בעבודה כל שבעה. מיכן אמרו שבעת ימים קודם ליום הכיפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פרהדרין, וכשם שמפרישין כהן גדול מביתו כך מפרישין כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה, ואחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם. אמרת נכנסו מים תחת הדם. פי' שעל אהרן הזה בז' ימי המילואים מדם הקרבן, ותמורת הדם מזין עליו ממי חטאת. ואומ' כאשר עשה ביום הזה צוה י"י לעשות לכפר, לעשות זה מעשה פרה, לכפר אילו מעשה יום הכיפורים.
<h2>דף ו.</h2>
ומתמה בגמ', מביתו למה פורש, אמ' ר' יהוד' בן בתירה שמא יבא על אשתו ותימצא ספק נידה. ופירש המורה מאשתו למה פורש, תבא אשתו שם, שהרי על כורחך לשכת פרהדרין (לשכת) לא היתה קדושה, שאין ישיבה בעזרה וכל שכן שכיבה. וקשיא לי טובא לומר דלשכת פרהדרין לא היתה קדושה, והרי בתוך העזרה היתה לפנים משערי ניקנור כדמוכח לקמן בפרק י', ואם כן האיך היה דר שם כהן גדול כל שבעה ויושב וישן שם. ונראה לי לומר דמאי דאמרי' דאין ישיבה בעזרה דווקא באויר העזרה, שנראה כנגד פתח ההיכל, ואין זה דרך כבוד לישב אדם לפני הבורא, אבל הלשכות שהיו בנויות בעזרה כיון שהיו מוקפות מחיצה מותר לישב ולשכב בהן, ואין זה דרך זילזול כיון שאין עומדין באויר העזרה. תדע דהכי הוא, שהרי קודשי קדשים נאכלין בעזרה, וכי (בעזרה) [בעמידה] היו אוכלין אותם, ואנן בענן למשחה כנגד שהמלכים אוכלין, אלא ודאי בלשכות היו נכנסין ואוכלין. והכי קא מקשה, למה פירש מאשתו, דהוה ליה למיתני מפרישין כהן גדול ללשכת פרהדרין, אלא מדקתני מביתו ש"מ שאין אשתו רשאית לעמוד עמו. ולמה לא תעמוד עמו, שאפי' אם יש לחוש שמא יבא עליה באחת מן המחילות שלא נתקדשו, יטבול ויטהר לערב, שאין לחוש אלא לטומאת ז'. ומהדר, (שלא) [שמא] יבא על אשתו ותימצא ספק נידה ויהיה טמא עמה ז' ימים, ואע"ג דלאו ברשיעי עסיקי' ובעל קרי משתלח אפי' חוץ למחנה לויה כל שכן ממחנה שכינה, יש לחוש שמא יתאוה לה ויוליכנה תחת המחילות שלא נתקדשו ויזקק עמה על סמך לטבול וליטהר בערב, ושמא תהיה נידה בתוך ביאתו ותטמאנו טומאת שבעה.
<h2>דף ח:</h2>
פיס'. ללשכת פרהדרין. תניא, אמ' ר' יהוד' וכי לשכת פרהדרין היתה, והלא לשכת בליוטי היתה. פי' לשון עושר וגדולה, כדאמרי [גיטין ל"ז ע"א] פרוזבולי ובולאות שביהודה. אלא בתחילה היו קורי' אותה לשכת בליוטי, ומתוך שהיו נותנין עליה ממון לכהונה ומחליפין כל י"ב חודש, כפרהדרין הללו שמחליפין אותן כל י"ב חודש, קורין אותה לשכת פרהדרין. פי' היו נותנין ממון כדי להעמידן בכהונה גדולה, כדאמרינן [י"ח ע"א] תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי, ובכל שנה ושנה היו נחלפין על ידי ממון, כפרהדרין הללו שהן מושלי המלך שמתחלפין בכל שנה ושנה ונקראין פרהדרין, בעבור זה חזרו לקרותה לשכת פרהדרין.
<h2>דף יב.</h2>
פיס'. ומתקנין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. פי' שמא יראה קרי ויטמא. ואמרי' בגמרא, פשיט', אירע בו פסול קודם לתמיד שלשחר מחנכין אותו בתמיד שלשחר. פי' ואחר כך הוא עושה עבודת היום. אירע בו פסול אחר תמיד שלשחר במה מחנכין אותו, אמר אביי לובש שמונה ומהפך בצינורא. פי' באיברי התמיד שהקטיר הראשון על המערכה, והיפוך הצינורא היא חשובה עבודה להתחנך בה. וכדרב הונא, דאמ' רב הונא זר שהיפך בצינורא חייב. ואחר כך עושה עבודת היום. רב פפא אמ' עבודתו מחנכתו, מי לא תניא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מיכן ואילך עבודתם מחנכתן, הכא נמי עבודתן מחנכתן.
<h2>דף יג.</h2>
פיס'. ר' יהוד' אומ' אף אשה אחרת מתקנין לו, שמא תמות אשתו, שנ' [ויקרא ט"ז] וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו, אמרו לו חכמ' אם כן אין לדבר סוף. ורבנ' הא קא חיישי' לשמא יארע בו פסול, אמרי לך רבנן טומאה שכיחא מיתה לא שכיחא. שפיר קאמרו ליה רבנן לר' יהודה, אמ' לך ר' יהודה למיתה דחד חיישינן למיתה דתרי לא חיישינן. ורבנן נימרו לנפשייהו, אמרי לך כהן גדול זריז הוא, אי זריז הוא לא ניתקן ליה כלל, אמרי' כיון דעבדי' ליה צרה כל שכן דמזרז טפי.
<h2>דף יד.</h2>
מתני'. כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטרת ומטיב את הנירות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים אם רצה להקריב מקריב, שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש. פי' הראש והרגל קודמין לכל האיברין שלתמיד, כדתנן בפרקין דלקמן [כ"ה ע"א]. ואמרי' בגמ', מתני' דלא כר' עקיבה, דאי ר' עקיב' כיון דאמ' טהור שנפלה עליו הזאה טימאתו היכי עביד עבודה, דתניא והזה הטהור על הטמא, על הטמא טהור ועל טהור טמא, דברי ר' עקיבה. פי' ולזה היו מזין עליו מכל חטאות שהיו שם, ומסתמ' טהור היה, וכיון שהיזו עליו ניטמא במי חטאת שהן אב הטומאה, והיכי עביד עבודה. — [י"ד ע"ב] אמ' אביי אפי' תימ' ר' עקיבה, דעביד עבודה כולי יומא ולפניא מדו עליה וטביל ועביד הערב שמש.
<h2>דף יד:</h2>
ומקטי' הקטרת ומטיב הנירות. ומקשי' בגמ', מכלל דקטרת ברישא והדר נירות. ורמי סדר יומא אסדר יומא, דתנן בפרקין דלקמ' [כ"ה ע"א] הפייס השיני מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברין לכבש בפייס (השיני) [השלישי], חדשים לקטרת בואו והפיסו. פי' אלמא דישון המנורה בפייס שיני וקטרת בפייס שלישי. אמ' אביי לא קשיא, כאן בהטבת חמש נירות כאן בהטבת שתי נירות. פי' לא היה מטיב לכל שבע' הנירות ביחד, אלא מטיב חמש ומקטיר הקטרת ואחר כך חוזר ומטיב שתי הנירות, ומאי דתנן מקטיר את הקט' ומטיב את הנירות בשתי נירות האחרונות, ומאי דתנן דדישון המנורה בפייס השיני והקטרת בפייס שלישי בה' נירות.
<h2>דף יז:</h2>
פיס'. שכהן גדול מקריב חלק בראש. ת"ר, כיצד מקריב חלק בראש, או' עולה זו אני מקריב, מנחה זו אני מקריב. כיצד נוטל חלק בראש, או' חטאת זו אני אוכל, אשם זו
אני אוכל, ונוטל חלה משתי חלות וחמש מלחם הפנים.
<h2>דף יח.</h2>
מתני'. מסרו לו זקני' מזקני בית דין וקוראין לפניו בסדר היום, ואומ' לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך, שמא שכח' ולא למד'. ערב יום [הכיפורים] מעמידין אותו בשערי מזרח ומעבירין לפניו פרים ואלים וכבשים, כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. אמרי' בגמ', שמא שכח לחיי, אלא שמא לא למד מי מוקמי' כי האי גוונא, והתניא והכהן הגדול מאחיו, שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בעושר בחכמה. אמ' רב יוסף לא קשיא, הא במקדש ראשון והא במקדש שיני, דאמ' ר' יוסי תרקבא דדינרי עלת [מרתא בת] בייתוס לינאי מלכא עד דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי.
פיס'. ומעבירין לפניו פרים ואלים כול'. תנא אף השעירים, ותנא דידן מאי טע' לא תני שעירים, כיון דעל חט הוא דאתו חלשא דעתיה. פי' שמא לא ילבין [לשון] שלזהורית ויתבייש. אי הכי פר נמי על חט הוא דאתי, כיון דעל הכהנים אתי אי איכא כהן דאית ביה מילתא מידע ידע ביה וקא מהדר ליה בתשובה, אבל בכולהו יש' לא ידע. מתני'. כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה. ערב יום הכיפור' עם חשיכה לא היו מניחין אותו לוכל הרבה, שהמאכל מביא את השינה.
<h2>דף יח:</h2>
מסרוהו [זקני] בית דין לזקני כהונה הוליכוהו לעליית בית אבטינס השביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואו' אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין ואתה שלוחינו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך, והוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין.
מתני'. אם היה חכם דורש, ואם לאו דורשין לפניו. אם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קוראין לפניו. במה קוראין, באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל או' פעמ' הרבה קריתי לפניו בדניאל.
<h2>דף יט.</h2>
תנא ללמדו חפינה. פי' למה הוליכוהו זקני כהונה לעליית בית אבטינס, ללמדו מצות חפינה, שהיא עבודה קשה שבמקדש, ובית אבטינס היו ממונין על הקטרת.
ואתה שלוחינו ושליח בית דין, נימא תיהוי תיובתיה דרב הונא בריה דרב יהושע, דאמ' הני כהני שלוחי דרחמ' נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ושלוחי דידן מצו עבדי, הכי קאמרו ליה משביעין אנו עליך על דעתינו ועל דעת בית דין.
<h2>דף יט:</h2>
הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי, והן פורשין ובוכין, דאמ' ריש לקיש החושד כשירין לוקה בגופו, וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס כדרך שהצדוקין עושין. פי' הצדוקין היו מתקנין הקטרת על הגיחלים בהיכל, והיו מכניסין לבית קדשי הקדשי' קטרת מתוקן, שהיו דורשין בו [ויקרא ט"ז] כי בענן אראה על הכפרת, בענן הקטרת. ורבנ' דרשי ונתן הקטרת על האש לפני י"י, דווק' לפני י"י יתן הקטרת על האש ולא מבחוץ.
ביקש להתנמנם, פירחי כהונה מכין לפניו באצבע צרדה, ואו' לו אישי כהן גדול עמוד והפג אחת על הרצפה, ומעסיקין אותו עד זמן שחיטה. מאי צרדה, אמ' רב יהוד' צרה דדא, מאי היא גודל. פי' האצבע הארוכה הנקראת אמה, שהיא שליש לגודל, היא צרתה שלגודל, שהכופף אצבעו לתוך אצבעותיו יבא הגודל מכוון כנגדה, והיה מכה שניהן זו בזו ומוציא קול מביניהן. מחוי ליה רב הונא ואזיל קליה בכוליה ביה רב. — והפג אחת על הרצפה, אמ' רב יצחק על חדת מאי היא, דאמרי ליה אחוי קידה. פי' זהו חדת, דבר חדש שאין בני אדם יכולין לעשותה, שהיה נשען על ראשי גודל ידיו ורגליו וכורע ומשתחוה (וכורע) ומנשק את הרצפה, והיה מפיג שנתו על ידי קידה זו. — ומעסיקין אותו, תנא אין מעסיקין לא בנבל ולא בכינור אלא בפה, ומה היו אומ' [תהלים קכ"ז] אם י"י לא יבנה בית. מיקירי ירושלם לא היו ישינין כל הלילה, כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו.
<h2>דף כ.</h2>
מתני'. בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר או שסמוך לו, בין מלפניו בין מלאחריו, וביום הכיפורים מחצות, וברגלים ממשמרה הראשונה, ולא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מיש'. מנהני מילי, אמ' ר' יוח' ממשמע שנ' [ויקרא ו'] כל הלילה, איני יודע שעד הבקר, מה ת"ל עד הבקר, תן בוקר לבוקרו של לילה. פי' כיון דכת' היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה, פשיט' ודאי שזמן ההקטרה היא עד הבקר ואחרי כן ירים את הדשן, השתא דכת' עד הבקר קרא יתירה בא ליתן בקר לבוקרו של לילה, שלא יקטיר עד הבקר ממש, דהיינו האיר מזרח שהוא בוקרו שללילה, אלא קודם לכן, ולא פירש במה יקדים, והילכך לפי צורך שעה יעשו בכל יום מקרות הגבר או סמוך בין מלפניו בין מלאחריו סגי. ביום הכיפורים דאיכא חולשא דכהן גדול עבדינן בחצות, ברגלים דנפישי ישראל ונפישי קרבנות עבדינן ממשמרת הראשנה, כדקתני ולא היתה קרות הגבר מגעת עד שהיתה העזרה מליאה מיש'. מאי קרות הגבר, רב אמ' קרא גברא, ורב שילא אמ' קרא תרנוגלא. פי' קרא גברא זהו גביני כרוז. כדתניא, גביני כרוז מהו אומ', עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם, והיה קולו נשמע כשלש פרסאות. מעשה באגריפס שהיה מהלך בלילה ושמע קולו כשלש פרסאות וכשבא לביתו שיגר לו מתנות רבות.
<h2>דף כב.</h2>
בראשנה כל מי שהוא רוצה לתרום את המזבח תורם, ובזמן שהיו מרובין [רצין] ועולין לכבש וכל הקודם לחבירו בתוך ד' אמות זכה. אם היו שנים שוין הממונה אומ' להם הצביעו, ומה הן מוציאין אחת או שתים, אין מוציאין גודל במקדש. והא מעיקרא מאי טע' לא תקינו פייסא, מעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו, כיון דחזו דאתו וקאתו לידי סכנה תקינו להו פייסא. והרי איברים ופדרים דאיכא אונס שינה ותקינו להו רבנן, שאני מיגנא ממיקם, ותקנתא להאי גיסא הוי תקנתא להך גיסא. פי' וכי התקנה להך גיסא הואי בעבור שהיו באין רבים לתרום עשו להם תקנה בפייס, אדרבה תקנתא להך גיסא הואי. שמפני שלא היו באין עשו להם תקנה שיבואו. דתניא מי שזכה לתרומת הדשן יזכה לסידור המערכה ובשני גיזירי עצים. אלמא נתנו לו אילו כדי שיבואו. אמ' רב אשי שני תקנות הוו, מעיקרא סבור לא אתו, כיון דחזו דקאתו ואתו לידי סכנה תקינו להו רבנן פייסא, וכיון דתקינו רבנן פייסא לא אתו, אמרי מי יימר דמתרמי להו. הדר תקינו מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירי עצים, דניתו וניתו בפייס. בתוך ארבע אמות זכה. אמ' רב פפא פשיט' לי ד' אמות דארעא לא רצין ועולין בכבש תנן, קמייתא נמי לא רצין ועולין תנן והדר כל הקודם את חבירו לתוך ארבע אמות, דביני ביני משום דלא מסיימי, אלא פשי' לגבי המזבח תנן.
<h2>דף כב:</h2>
פיס'. הממונה אומ' להם הצביעו. תנא הוציאו אצבעותיכם למיניין. פי' זהו הפייס הנעשה על ידי מניין. ונימנינהו לדידהו, מסייע ליה לר' יצחק דאמ' ר' יצחק אסור למנות את ישראל אפי' לדבר מצוה שנ' ויפקדם בבזק. פי' חרשים, כדתנן בשילהי עירו' [ק"ד ע"א] בוזקין מלח על גבי הכבש. אינמי ויפקדם בטלאים [שמואל-א' ט"ו] ודווק' לדבר מצוה מותר על ידי דבר אחר, אבל שלא לדבר מצוה אפי' על ידי דבר אחר אסור, שאם יועיל על ידי דבר אחר שלא לדבר מצוה למה נענש דוד כשמנה את יש' והיה דבר בישראל, ימנה אותם על ידי דבר אחר, ולמה לא מנו יואב וכל סנהדרין שכשמנו את ישראל על ידי דבר אחר ויתנו את המספר לדוד, כלום היה רוצה דוד אלא לדעת את מספרם, ימנו על ידי דבר אחר ולא יהיה דבר בעם. אלא ש"מ שלא לדבר מצוה אסור למנותן אפי' על ידי דבר אחר, ומעשה דדוד שלא לדבר מצוה הוה, שלא היה בעת המלחמה למנות עליהן שרי צבאות, ומפני זה נענש.
<h2>דף כג.</h2>
פיס'. ומה הן מוציאין אחת או שתים. השתא שתים מוציאין אחת מיבעיא, אמ' רב חסד' לא קשיא כאן בחולה כאן בבריא, דתניא אחת מוציאין שתים אין מוציאין, והיחידים מוציאי' שתים ואין מונין להם אלא אחת. פי' אין מוציאין ב' אצבעות, שלא יטעה הממונה על הפייס וימנה אותם שנים, והיחידים שהם החולים שאין יכולין לקפוץ אצבעותיהן התירו להן להוציא שנים ואין מונין להן אלא אחת. ואין מוציאין גודל במקדש. תניא אין מוציאין לא שלש ולא גודל במקדש מפני הרמאין. פי' הרמאין כשרואה שהמניין יכלה למי שבצידו יערים ויוציא אצבע אחרת ויטעה הממונה וימנה אותם ויכלה המניין אליו, ואם הוציא גודל יכול להערים ולהוציא עוד אצבע אחרת ולהרחיקו זו מזו, ויסבור הממונה כי משני אנשים הם, אבל שאר האצבעות אינו יכול להרחיקן כל כך שיראו כשני אנשים. ואם הוציא שלש מונין לו אחת. פי' כגון שהיה חלוש ולא היה יכול להוציא אצבעותיו והוציא שלש אין קונסין אותו אלא מונין אחת. אבל אם הוציא גודל אין מונין לו כלל כאילו לא היה שם, ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע. פי' פקיע נגדא. פי' רצועה שמלקה אותו בה.
מתני'. מעשה שהיו שנים רצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חבירו ונשברה רגלו. וכשראו בית דין שהיו באין לידי סכנה התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפייס. וד' פייסות היו שם וזה היה הפייס הראשון. ת"ר, מעשה ששניהן שוין ועולין בכבש, וקדם אחד מהן לתוך ד' אמות תקע הסכין בלבו. הי מעשה קדום, אילימא דשפיכות דמים, השתא אשפיכות דמים לא תקינו אנשברה רגלו מתקני פייסא, אלא דנשברה רגלו קדים, כיון דתקינו פייסא ארבע אמות מאי עיבידתיהו, אלא דשפיכות דמים קדים, מעיקרא סבור אקראי בעלמ' מילתא דלא שכיחא, כיון דחזו דאפילו ממילא אתו לידי סכנה תקינו להו פייסא.
<h2>דף כד:</h2>
פיס'. ארבע פייסות היו שם וזה היה פייס הראשון. פי' ארבע פעמים היו מתקבצין בעזרה להפיס, וזה היה הקיבוץ הראשון שהיו מתקבצין להפיס מי יזכה לתרום את המזבח. ובענן, למה מפיסין וחוזרין ומפיסין. פי' למה היו עושין
ד' פייסות בקיבוץ אחד, יפיסו על כל העבודות מי יזכה בזו ומי יזכה בזו. אמ' ר' אסי אמ' ר' יוח' כדי להרגיש את העזרה, שנ' [תהלים נ"ה] אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש. במה מפיסין, רב נחמן אמ' בבגדי חול, דאי אמרת בבגדי קודש איכא בעלי זרועות דחטפי ועבדי. רב ששת אמ' בבגדי קודש, דאי אמרת בבגדי חול אגב חביבותא מיקרי עביד.
<h2>דף כה.</h2>
אמ' רב ששת מנא אמינא לה, דתניא לשכת הגזית כמין בהילקי גדולה היתה, פייס במזרח וזקן יושב במערבה והכהנים מקיפין ועומדין כמין כוכליאר. פי' כלי תכשיט עגול הוא, כדתנן בפרק במה אשה [שבת ס"ב ע"א] ולא בכוכליאר ולא בכובלת. הממונה בא ונוטל מצנפת מראשו שלאחד מהן, ויודעין שממנו פייס מתחיל. פי' פייס הוא חשבון, שהיה תופס חשבון אחד כפי רצון הממונה מאה או מאתים, והיה מונה האצבעות שהיו מוציאין וחוזר חלילה עד שיכלה המיניין, ובמי שיכלה המיניין הוא זוכה בעבודה. ואי ס"ד בבגדי חול, מצנפת בבגדי חול מי איכא, אין כדתני ר' חייא בר יהוד'. פי' דאמ' [ל"ה ע"ב] שאמותיהן שלכהנים עושות להם כתונת ומצנפת שלחול.
מתני'. הפייס השיני מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה, מי מעלה איברים לכבש. הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי הדפנות הקרבים הסלת והחביתים והיין. ושלשה עשר זכין בו. אמ' בן עזיי לפני ר' עקיב' כדרך הילוכו כך היה קרב. פי' מי מדשן מזבח הפנימי מאפר הקטרת שהקטירו עליו אתמול בין הערבים. ומי מדשן המנורה שהיה מטיב את הנירות שדלקו כל הלילה ובבקר מדשנו. מי מעלה איברים לכבש, שלא היו מעלין האיברים מיד למזבח על גבי המערכה, אלא מעלין אותן ונותנין אותן על הכבש ואחרי כן מעלין אותן מן הכבש למזבח. הראש והרגל הימנית היו קריבין שניהן יחד, ושתי הידים בכהן שיני. העוקץ הוא אליה ורגל השמאלית בכהן שלישי. החזה הוא הרואה פני הקרקע ושתי צלעות קטנות אחת מיכן. והגרה היא הצואר שלבהמה אחר שחתכו הראש בכהן רביעי. ושתי דפנות בכהן חמישי. הקרבים בכהן שישי והם המעים בלא הכבד והריאה והטחול והלב, שאלה היו מקריבין עם האיברים, כדמפרש במסכת תמיד. והסלת בכהן שביעי והוא עשרון סלת למנחת תמיד. והחביתים בכהן שמיני, והם חביתי כהן גדול שמביא בכל יום עשרון אחד וחוציהו חציו בשחרית וחציו בין הערבים, ומכל חצי עשרון עושה י' חלות במחבת והן תדיר בכל יום. והיין בכהן תשיעי, הוא רביעית ההין שהוא ג' לוגין לנסך התמיד. ושלש'
עשר כהנים זכין בפייס, אילו תשעה שלתמיד, וארבעה, מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן המנורה.
איבעי' להו כשהן מפיסין לעבודה אחת מפיסין, או דיל' לכל עבודה ועבודה מפיסין. פי' בפייס השיני שואל שיש שם עבודות הרבה, לעבודה אחת מפיסין דהיינו מי שוחט, וכיון דנודע מי יזכה בשחיטה אין עושין פייס אחר אלא הסמוך לו זורק והשלישי לו מדשן. או דיל' לכל עבודה ועבודה מפיסין. [כ"ה ע"ב] ת"ש דתני זעירי לא על כל עבודה ועבודה מפיסין אלא כהן שזכה בתמיד. פי' בשחיטתו. שנים עשר אחיו הכהנים נמשכין עמו.
<h2>דף כה:</h2>
איבעיא להו מי מקבל הדם, שוחט מקבל או זורק מקבל. ת"ש דתנן שחט השוחט וקיבל המקבל ובא לו לזרוק, ש"מ זורק מקבל. פיס'. אמ' בן עזיי כדרך הילוכו היה קרב. ת"ר כיצד סדר הילוכו, הראש והרגל החזה והגרה ושתי הידים ושתי הדפנות העוקץ והרגל, דכול' עלמ' ראש קרב ברישא. דתניא מניין לראש ופדר שקודמין לכל איברין שבגוף, ת"ל את ראשו ואת פדרו וערך.
<h2>דף כו.</h2>
מתני'. הפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו. הפייס הרביעי חדשים גם ישנים, מי מעלה איברין מן הכבש למזבח. פי' קיבוץ שלישי היו מתקבצין כדי להפיס מי יזכה בקטרת, והיה מכריז הממונה אל יכנסו בקיבוץ זה אלא חדשים שמעולם לא הקטירו קטרת, (אלא) [אבל] מי שהקטיר קטרת פעם אחת בימיו לא היה נכנס להפיס, שהיו רוצין שכל הכהנים יזכו בהקטרה. תנא מעולם לא שנה בה אדם, מאי טע' אמ' ר' יוחנ' מפני שמעשרת. אמ' ליה רב פפא לאביי דכת' [דברים ל"ג] ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך, וכת' בתריה ברך י"י חילו, עולה נמי הא כת' בה כליל. פי' בשמואל כת' [שמואל א' ז'] כליל בעולה שהקריב. אמ' ליה הא שכיחא והא לא שכיחא. אמ' ר' יוח' אין מפיסין על תמיד שלבין הערבים, אלא כהן שזכה בו שחרית זכה בו ערבית. מיתיבי, כשם שמפיסין שחרית כן מפיסין ערבית, כי תניא ההיא בקטרת, והתניא כשם שמפיסין לו שחרית כך מפיסין לו ערבית וכשם שמפיסין לה שחרית כך מפיסין לה ערבית, אמ' ר' שמואל בר יצחק בשבת הואיל ומשמרות מתחדשות. פי' משמרה היוצאה מקרבת תמיד שלשחר, משמרת הנכנסת מקרבת תמיד שלבין הערבים, ולפיכך מפיסין בשניהן, אבל בכל ימי השבוע מי שזוכה בתמיד שלשחר הוא מקריב תמיד שלבין הערבים. פיס'. הפייס הרביעי כול'. מתני' דלא כר' אליעזר בן יעקב, דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומ' המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותם מן הכבש למזבח.
<h2>דף כו:</h2>
מתני'. תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר, בשנים עשר, לא פחות ולא יתר. עצמו בתשעה, ובחג ביד אחד צלוחית שלמים הרי כאן עשרה. ובין הערבים באחד עשר, עצמו בתשעה, ושנים בידם שני גיזרי עצים. ובשבת באחד עשר, עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית שלמים. פי' בכל יום קרב עצמו בתשעה כהנים כדפרישנא לעיל [כ"ה ע"א], ובחג הסוכות עושין שני ניסוכין, ניסוך היין וניסוך המים, הרי הוספנו כהן אחד שיוליך בידו צלוחית שלמים. ובין הערבים של כל ימות השנה קרב בי"א, שמוסיפין שני כהנים להוליך שני גיזירי עצים, אבל שני גיזירי דשחרי' הן קודמין לאיברי תמיד טובא, כדאמ' בפרקין דלקמ' [ל"ג ע"א], ולעיל נמי אמרן [כ"ב ע"א] דמי שזכה בהרמת הדשן הוא מסדר המערכה ושני גיזירי עצים. ובשבת היו מקריבין עם תמיד שלשחר שני בזיכי לבונה שללחם הפנים ובין הערבים היו שני גיזירי עצים, נמצא כי בין בשחרית ובין הערבים הוא קרב באחד עשר. ובשבת שבתוך החג עוד הם מוסיפין כהן אחד לצלוחית של מים הרי י"ב. ואי אמרת כיון דאמ' ר' יוחנ' אין מפיסין על תמיד שלבין הערבים, אלא מי שזכו בתמיד שלשחר הם יעשו אתו, אם כן שני גיזירי עצים מי יעשה אותם, ויש לומ' שכמו שבתמיד של שחר היו נמשכין עמו שנים עשר הסמוכין לו זה אחר זה כך היו נמשכין שנים אחרים שיקריבו ב' גיזירי עצים בערב, וכמו שבשחרית היו ב' כהנים אחרים מי מדשן מזבח הפנימי ומי מדשן המנורה הן בעצמן היו ערבית, אחד היה מדשן מזבח הפנימי מן הקטרת שעשו שחרית ואחד היה מדליק את המנורה.
אמ' ר' אבא אמ' ר' יוח' אין מנסכין מים אלא בתמיד שלשחר, ממאי מדקתני שבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים, ואי ס"ד בתמיד של בין הערבים מנסכין, בחול נמי משכחת לה. אמ' רב אשי אף אנן נמי תנינ' ולמנסך או' לו הגבה את ידך, שפעם אחת ניסך על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. פי' ואין נטילת לולב ערבית אלא שחרית. תניא ר' שמע' בן יוחי מניין לתמיד של בין הערבים שטעון ב' גיזירי עצים בב' כהנים, שנ' [ויקרא א'] וערכו עצים על האש, אם אינו עניין לתמיד שלשחר דכת' [ויקרא ו'] ובער עליה עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה, תניהו לתמיד של בין הערבים.
מתני'. איל קרב באחד עשר, הבשר בחמשה, הקרבים והסלת והיין שנים עשר. פר קרב בעשרים [ו]ארבעה, הראש והרגל, הראש באחד והרגל בשנים. העוקץ והרגל, העוקץ בשנים והרגל בשנים. החזה והגרה, החזה באחד והגרה בשלשה. שתי ידות בשנים. ושתי הדפנות בשנים. הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. בד"א בקרבנות הציבור, אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב. הפשיטו וניתוחו שלאילו שוין. העוקץ בשנים והרגל בשנים. בפרשת ויקרא בפסוק ונתח אותה לנתחיה פירשתי שאסור לנתח את הנתחים, והאי דתני העוקץ לשנים והרגל לשנים, שני כהנים מוליכין את האחד שלם ולא היו רשיין לנתחו. הפשיטו של אילו שוין. תנא שוין בזר. פי' בין בקרבנות הציבור בין בקרבנות היחיד כשירין לנתחו ולהפשיטו זר. אמ' חזקיה מניין להפשט וניתוח ששוה בזר, שנ' [ויקרא א'] ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, נתינת אש בעיא כהונה הפשט וניתוח לא בעיא כהונה. [כ"ז ע"א] מכדי כת' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם, מקבלה ואילך מצות כהונה ונתנו למה לי, למעוטי הפשט וניתוח.
<h2>דף כח.</h2>
אמ' להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה, אם הגיע או' בורקי. מתיה בן שמואל או' האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון, והוא או' הין. פי' לעיל קאי דתנן [י"ט ע"ב] ומעסיקין אותו בדברי' עד שמגיע זמן שחיטה, והיה או' להם הממונה כיון שיעלה עמוד השחר צאו על חומת העזרה וראו אם הגיע זמן השחיטה, אם היה רואה שהגיע היה או' הרואה שעלה על הגג לאותן העומדין למטה בורקי, והוא לש' אור ונוגה, כדכת' [חבקוק ג'] לנוגה ברק חניתך. ומתיה בן שמואל אומ' כך היה או' להן הרואה, האיר פני כל המזרח, ואותו שלמטה היה שואלו עד שהוא בחברון האיר, שאדם יכול לראות חברון, והוא אומ' לו הין.
<h2>דף כח:</h2>
מתני'. ולמה הוצרכו לכך, שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר מזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה. הורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש, כל המסיך את רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים. ומי מיחלף, והתניא ר' אומ' אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור שללבנה מתמר ועולה כמקל, ותימור שלחמה מפצל לכאן ולכאן, תנא דבי ר' ישמע' יום מעונן הוה והיה מפצל לכאן ולכאן. אמ' רב פפא ש"מ יומא דעיבא כולה שמשא הוא, למאי נפקא מינה לכדדרש רבא, דאמ' רבא אשה לא תלוש בחמה ולא בחמי חמה.
<h2>דף כט.</h2>
[שחטו את התמיד] אימת, אילימא בשאר ימות השנה לא סגיא דלאו כהן גדול. פי' דקס"ד דהאי דתני הורידו כהן גדול לבית הטבילה לבתר האי מעשה קאי. אלא ביום הכיפורים, אור הלבנה אור הלבנה מי איכא. פי' שבעשור לחודש אין הלבנה מן המזרח בלילה אלא ביום, ודבר זה לא ימצא אלא בסוף החודש בב' וג' ימים. הכי קאמ', ביום הכיפורים כי אמ' ברקאי אז הורידו כהן גדול לבית הטבילה. פי' המעשה היה בשאר ימות השנה, וסיפא דהורידו כהן גדול לאו אהאי מעשה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא. בשלמ' רגליו משום ניצוצות, אלא ידיו מאי טע', אמ' רב אשי זאת אומרת מצוה לשפשף, מסייע ליה לר' אמי דאמ' ר' אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה, ומוציא לעז על בניו שהן ממזרים.
<h2>דף ל.</h2>
מתני'. אין אדם נכנס לעבודה לעזרה [אפילו טהור] עד שהוא טובל. חמש טבילות בו ביום, וכולן בקודש בבית הפרוה חוץ מזו בלבד. פירש המורה לעבודה לאו דווקא, ודאי כן הוא, דבגמר' מוכיח דכל הנכנס לעזרה אפילו שלא לעשות עבודה צריך טבילה, מפני שנכנס ממקום חול למקום קודש. אבל מיהו לעבודה דמתני' דווקא הוא, ולעבודה גרסי' עם ו', ותרתי מילי קתני והכי פירושא, אין אדם נכנס לעזרה מחול לקודש [בלא טבילה] וגם אינו נכנס לעבודה אע"פ שהוא בתוך העזרה, כגון שהיה עסוק כל הלילה להקטיר חלבים ואיברים ורוצה עכשיו להתחיל בעבודה של מחר אינו יכול להתחיל ולעשות עבודה עד שיטבול, והכי תנן בפרק קמא דתמיד מי שהוא רוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה וכול', וכי באי זו שעה הממונה בא, פעמי' שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו, הממונה בא ודפק עליהן והן פותחין לו, אמ' להם הממונה מי שטבל יבא ויפיס והפיסו וזכה מי שזכה. הנה כל אילו שהיו מפיסין וטבלו בתוך העזרה היו עומדין, כדתני הממונה בא ודפק עליהן, ואפי' הכי היו טעונין טבילה בעבור הרמת הדשן שהיא תחילת העבודה, וכהן גדול ביום הכיפורי' נמי בעזרה היה עומד כל ז' ימים, ועכשיו כשהיה רוצה להתחיל עבודה היה צריך לטבול, הילכך לעבודה הוא ולעבודה גרסי', ועונה על כהן גדול שהורידוהו לבית הטבילה, שלא כהן גדול בלבד אלא כל אדם שנכנס לעזרה אפי' שלא לעבוד, או לעבודה ואע"פ שהיה בתוך העזרה טובל, ועל שניהן דורש בן זומא קל וחומ' המשנה מחול לקודש, היינו מבגדי חול לבגדי קודש, ואע"פ שעמד בעזרה וממקום שאינו ענוש כרת למקום שענוש כרת היינו הנכנס לעזרה אפי' שלא לעבוד כגון ישראל.
<h2>דף לא.</h2>
ת"ר, חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקודש אבית הפרוה, חוץ מהראשנה שהיתה בחול על גב שער המים ובצד לשכתו היתה. אמ' אביי עין עיטם גבוה מקרקע העזרה כ"ג אמות, דתנן כל הפתחים שהיה גובהן עשרי' אמה ורוחבן עשר אמות, חוץ משלאולם שהיה גובהו ארבעים אמות ורוחבו עשרים אמות, ותניא [ויקרא ט"ו] את בשרו במים, במי מקוה (על) [כל] בשרו, מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמי' מי מקוה ארבעים סאה. — מאי פרוה אמ' רב יוסף אמגושא. פי' אדם מכשף היה ושמו פרוה, ויש או' שהוא בנאה ונקראת על שמו.
<h2>דף לא:</h2>
מתני'. פירשו סדין שלבוץ בינו לבין העם. — ירד וטבל עלה ונסתפג הבאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד, קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו, קיבל את הדם וזרקו. נכנס להקטיר את הקטרת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתים ואת היין. מאי שנא דבוץ, כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ.
<h2>דף לב.</h2>
ת"ר, [ויקרא ט"ז] ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד וגו', למה הוא בא, כדי להוצי' כף ומחתה, וכל הפרשה כולה נאמרה על הסדר חוץ מפסוק זה. פי' שהכת' מקדים ובא אהרן קודם ועשה את עולתו ואת עולת העם, ואינו כן, אלא בתחילה היה עושה אילו ואיל העם ואחרי כן היה נכנס להוציא כף ומחתה. מאי טע', אמ' רב חסדא גמירי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל [ומקדש] כהן גדול ביום הכיפורים, ואי כסידרן לא משכח להו אלא ג' טבילות וששה קידושין. פי' הלכה למשה מסיני שכהן גדול ביום הכיפורים טובל ה' טבילות, ואם תאמר שהכתובין כסדרן לא יבואו אלא ג' טבילות: תמיד שלשחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן עם הוצאת כף ומחתה, ואילו ואיל העם וכל שאר העבודות בבגדי זהב, הרי ג' טבילות על כל לבישה טבילה, משו' הכי אמרי' שלא נכתב על הסדר, אלא אחר שיצא ועשה את עולתו ואת עולת העם היה צריך ליכתב, וזהו סדרן: תמיד שלשחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, מיד שלבין הערבי' בבגדי זהב. תניא ר' או' מניין לחמש טבילות ועשרה קידושין שטובל כהן גדול ומקדש בו ביום, שנ' [ויקרא ט"ז] כתונת בד קודש ילבש וגו', הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה, ואו' בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. פי' מהאי קרא ילפי' שכשהיה לובש בגדי הבד, דהיינו אחר שפשט בגדי זהב שעשה בהן תמיד שלשחר, טעון טבילה. וכשהיה פושט בגדי לבן ולובש בגדי זהב מניין שהוא צריך טבילה, על זה נאמר קרא יתירה בגדי קודש הם, דהוה ליה למיכתב ורחץ במים את בשרו ולבשם וידענו כי בגדי קדש הם, שהרי כבר כת' בגדי קדש הם, ולמה כת' בגדי קדש הם, אלא לומר שכל בגדי קדש טעונין טבילה, ואפי' בגדי זהב. ולמדנו מיכן שבכל שינויי בגדים צריך טבילה, בין כשמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ובין כשמשנה מבגדי לבן לבגדי זהב.
<h2>דף לב:</h2>
ומניין שכל טבילה צריכה ב' קידושין, ת"ל [ויקרא כ"ג] ופשט ורחץ ולבש. פי' קרא דכת' ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש והניחם שם, ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו, פי' בגדי זהב שלבש בכל שנה ושנה, והנה כתב ורחץ בין פשיטה ללבישה לומר לך דקאי אפשיטה ואלבישה, וכשהוא פושט רוחץ וכשהוא לובש רוחץ, וזו הרחיצה היא קידוש ידים ורגלים. ומקשי', והא האי ורחץ בטבילה כת'. ומהדר, אם אינו עניין לטבילה דנפקא ליה מהתם תניהו לעניין קידוש. ונכתביה רחמ' לשון קידוש, הא קמ"ל דטבילה כקידוש, מה קידוש במקום קדוש. פי' דקידוש היה מן הכיור, כדכת' [ויקרא ל'] ורחצו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, וכיור הוה קאי בעזרה בין היכל למזבח, הרי למדנו מיכן ששני קידושין צריכין על כל שינוי בגדים, חד אפשיטה וחד אלבישה.
פיס'. קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. מאי קרצו, אמ' עולא לישנא דקטלא, כדכת' [ירמיה מ"ו] קרץ מצפון בא בא. קרצו בכמה, אמ' עולא ברוב שנים, וכן אמ' ר' יוחנ' ברוב שנים, ואף ריש לקיש סבר ברוב שנים, דאמ' ריש לקיש מאחר ששנינו רובו שלאחד כמוהו למה שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, לפי ששנינו הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו, יכול לא מירק יהא פסול, אם כן הוה ליה עבודה, וכל עבודת יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו, הכי קאמ' יכול יהא פסול מדרבנן [ל"ג א'] לכך שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה, ומאחר דאפי' פסול מדרבנן ליכא למה למרק משום מצוה למרק. כדי שלא ישאר מן הדם ויתקבל הכל(י) בכלי, ואחר היה ממרק כדי שימהר הוא ויקבל הדם.
<h2>דף לד.</h2>
מתני'. קטרת של שחר היתה קריבה בין הדם לאיברים, ושלבין הערבים היתה קריבה בין האיברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן או אסתנס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונין בשביל שתפוג צינתו. מנהני מילי, אמ' ר' יוחנ' דאמ' קרא [במדבר כ"ח] כמנחת הבקר וכנסכו, מה מנחת הבקר קטרת קודמת לנסכים אף כאן קטרת קודמת לנסכים, אי מה להלן קטרת קודמת לאיברים אף כאן קטרת קודמת לאיברים, מי כת' כאיברי בקר, כמנחת בקר כת' ולא כאיברי בקר.
<h2>דף לד:</h2>
אם היה כהן גדול זקן או אסטנס מחממין לו חמין. מערב יום הכיפורים וטומנין אותם. וביום הכיפורים מטילין אותן לתוך הצונן כדי שתפוג צינתן. תנא, ר' יהוד' או' עששיות היו מחמין מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונין בשביל שתפוג צינתן. ואע"ג דמצרף, אין שבות במקדש. פי' אם היה כלי שהיה צריך צירוף, אע"פ שלא נתכוון לצורפו היה חייב, דהוי פסיק רישיה ולא ימות, דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה, אלא שהעששיות אין בהן תורת צירוף, שהרי עתיד להכניסן באש ולעשות מהן כלים, וצירופו אינו אלא מדרבנן, וכיון שאינו אלא מדרבנן אין שבות במקדש, ואם היה חוץ מבית המקדש היה אסור מדרבנן אע"פ שאינו מתכוין לצרף, משום דהוי פסיק רישיה ולא ימות, אבל במקדש אינו נוהג איסור שבות.
מתני'. הביאוהו לבית הפרוה, ובקודש היתה. פירשו סדין שלבוץ בינו לבין העם. קידש ידיו ורגליו ופשט. ר' מאיר אומ' פשט וקידש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו. פי' בין תנא קמא בין ר' מאיר תרויהו סבירא להו דתרי קידושי הוו, חד אפשיטה וחד אלבישה. והכא בהא קא מיפלגי, פשט ורחץ רחץ ולבש, ר' מאיר מקיש פשיטה ללבישה, מה לבישה כשהוא לובש מקדש אף פשיטה כשהוא לובש מקדש, ובתר הכי מסיק דר' מאיר סבר תרי קידושי אלבישה קדים להו, חד קודם טבילה וחד לאחר טבילה, ורבנן סברי חד אפשיטה וחד אלבישה. וסתם מתני' דלעיל [ל"א ע"ב] דתנן פרשו סדין שלבוץ בינו לבין העם ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו, דאלמא חד קידוש הוה עביד אלבישה שלבגדי זהב, ואפשיטה לא היה מקדש, מפני שבגדי חול פשט ואין בגדי חול צריכין טבילה, אתיא כרבנן דאמרי תרי קידושי חד אפשיטה וחד אלבישה, דאי ס"ד כר' מאיר האמ' תרי קידושי אלבישה עביד להו חד קודם טבילה וחד לאחר טבילה. ומקשי', בשלמ' לר' מאיר איכא י' קידושין. שה' טבילות היה טובל, ועל כל טבילה ב' קידושין. אלא לרבנן בצרי להו. דהא בטבילה ראשונה ליכא אלא חד קידוש. ומהדר דמשלים להו. לאחר שהשלים להו כל העבודה והיה פושט בגדי זהב שעשה כהן תמיד שלבין הערבים ולבש בגדי עצמו ויצא היה מקדש בעת שהיה פושט בגדי זהב, אע"פ שאין שם טבילה, כדתנן לקמן [ע' ע"א] קידש ידיו ורגליו ופשט הביאו לו בגדי עצמו ולבש, ולר' מאיר לא בעי קידוש התם כיון דליכא טבילה, ולרבנן מקדש משום פשיטת בגדי זהב שהיו קודש.
מתני'. בשחר היה לבוש פילוסין שלשנים עשר מנה, ובין הערבים הנדוון שלשמונה מאות דברי ר' מאיר. וחכמ' אומ' בשחר היה לבוש שלשמונה עשר מנה ובין הערבים שלשנים עשר מנה, הכל שלשים מנה. אילו נוטל מן המקדש,
ואם רצה להוסיף מוסיף משלו. פי' בגדי בד היה לובש שחרית היו שווין י"ב מנה והיו באין מפילוסיאה, ושלבין הערבים היו באין מהינדיאה, ועל שם מקומן קורא אותם.
<h2>דף לה.</h2>
הכל שלשים מנה. תנא מניינא אתא לאשמועי', הקמ"ל בציר מהני לא תעביד, אי בצר מהאי וטפי מהאי. פי' אם יפחות מי"ח שלשחרית ויוסיף על י"ב שלערבית, או אם יפחות מי"ב שלערבית ויוסיף על י"ח שלשחרית. לית לן בה. לבד שיהו כולן ל' מנה. דכול' עלמ' מיהת דשחר עדיפי טפי, מנלן, דאמ' קרא [ויקרא ט"ז] כתנת בד קדש ילבש וגו', בד בד המובחר שבבד. פי' מיתורא דקראי ילפי' שיהא הבד שלהן מובחר מכל הבד.
<h2>דף לה:</h2>
מתני'. בא לו אצל פרו ופר היה עומד בין אולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב, וסמך שתי ידיו עליו ונתוודה. וכך היה או' אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי, אנא השם כפר נא לעוונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככת' בתורת משה עבדך מפי כבודך כאמור [ויקרא ט"ז] כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני י"י תטהרו, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. פי' אחר שהקריב תמיד שלשחר ופשט בגדי זהב ולבש בגדי לבן התחיל בעבודת היום, וזו היא עבודה ראשונה לבוא ולהתוודות על פר החטאת אשר לו, כדכת' [שם] והקרי' אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו, והפר היה עומד בין האולם ולמזבח, דקסבר גם בין האולם ולמזבח חשיב צפון, ובמקום שהיה סומך עליו ומתודה שם היה שוחטו כדבענן למימ' לקמ'.
<h2>דף לו.</h2>
ומתני' ר' אלעזר בן שמעון היא, דתניא אי זהו צפון, מקיר המזבח צפוני ועד כותל עזרה צפוני כנגד כל המזבח כולו צפון, דברי ר' יוסי ביר' יהודה, ר' אלעזר בר שמע' מוסיף אף בין האולם ולמזבח. פי' ר' יוסי סבר דווקא כנגד המזבח כשר לשחיטת קדשי קדשי' ולא לפנים הימנו ולא חוץ הימנו, ובין האולם ולמזבח אינו כשר לשחיטה, ור' אלעזר סבר שגם בין האולם ולמזבח בכלל צפון הוא. ונוקמיה בין מזבח לכותל, משום חולשא דכהן גדול. פי' שלא יהא צריך הכהן המכניס דמו לפנים לטרוח הרבה, בעבור זה היו מקריבין אותו כל מה שהיו יכולין לפתחו של היכל.
ראשו לדרום ופניו למערב. היכי משכחת לה. פי' במקום שעומדין פניו עומד ראשו, והאיך ימצא שיהא ראשו פונה לדרו' ופני' למערב. אמ' רב כהנא בעוקם את ראשו. פי' היה הפר עומד לדרום ראשו וזנבו לצפון, והיו עוקמין פניו כלפי מערב, דהיינו פתחו שלהיכל, כדי שיסמוך הכהן ידיו עליו, ויהיו פני הכהן למערב שוין עם פני הפר. ונוקמוה להדיא. פי' כיון שאנו רוצין שיהיו פני כהן ופני הפר הפוכין למערב, יעמיד הפר ראשו למערב וזנבו למזרח, ולא יעקמו ראשו. אמ' אביי גזירה שמא ירביץ גללים. פי' אם יעמיד ראשו כלפי מערב וזנבו כלפי מזרח יבוא להרביץ גללים לפני המזבח, ואין זה דרך כבוד, בעבור זה מעמידין ראשו לדרום שיהא זנבו לצפון ועוקם ראשו למערב.
<h2>דף לו:</h2>
ת"ר, כיצד מתודה או' עויתי פשעתי חטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא או' [ויקרא ט"ז] והתודה עליו את כל עוונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם, וכן במשה אומ' [שמות ל"ד] נושא עון ופשע וחטאה, דברי ר' מאיר. וחכמ' אומ' עוונות אילו זדונות, וכן הוא אומ' [במדבר ט"ו] הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה. פשעים אילו מרדים, וכן הוא אומ' [מלכ' ב' ג'] מלך מואב פשע בי, ואו' [שם ח'] אז תפשע לבנה בעת ההיא. פי' יקרא האוכל נבילה להכעיס, שמתכוין למרוד, והאוכל נבילה במזיד יקרא עון. חטאים אילו השגגות, וכן הוא אומ' [ויקרא ד'] נפש כי תחטא בשגגה, אחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתודה על השגגות, אלא או' חטאתי עויתי פשעתי, וכן בדוד הוא או' [תהלים ק"ו] חטאנו עם אבותינו עוינו פשענו, וכן בשלמה הוא אומ' [מלכ' א' ח'] חטאתי עויתי והרשעתי, וכן בדניאל הוא אומ' [דניאל ט'] חטאנו ועוינו והרשענו אלא מהו שאמ' משה נושא עון ופשע וחטאה, אמ' משה לפני הקב"ה בשעה שישראל חוטאין לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות. אמ' רב נחמן אמ' שמואל הל' כחכמים. פשיט', יחיד ורבים הל' כרבים, מהו דתימ' מסתבר טעמ' דר' מאיר דקא מסייע ליה קרא, קמ"ל. ההוא דנחת קמיה דרבא, עבד כר' מאיר, אמ' ליה שבקת רבנן ועבדת כר' מאיר, אמ' ליה כר' מאיר סביר' לי, דאמ' כדכת' בספר אורייתא דמשה. והל' כחכמ', ולא משגחינן בההוא דנחת. והכי אמרי' לקמן בשילהי מסכתין [פ"ז ע"ב] שוידויו שלשליח ציבור הוא אבל אנחנו חטאנו, והכי אמרי מר זוטרא ומר שמואל, ש"מ היל' כחכמים ולא כר' מאיר.
ת"ר, וכפר בעדו ובעד ביתו, בכפרת דברים הכת' מדבר, אתה או' בכפרת דברים או אינו אלא בכפרת דמים, נאמ' כאן [ויקרא ט"ז] כפרה ונאמר להלן כפרה, שנ' בחורב [שמות ל"ב] אולי אכפרה בעד חטאתכם. ואם נפשך לומר, וכי תימ' נילף משעיר הנעשה בפנים שכפרתו בדמים. פי' דכת' ביה [ויקרא ט"ז] והזה על הכפרת ולפני הכפרת וכפר על הקדש. הרי הוא אומ' והקריב וכפר, ועדיין לא נשחט הפר. פי' שני וידויין היה עושה עליו, ואחרי כן כת' ושחט את פר החטאת אשר לו, אלמא האי וכפר בעדו בוידוים הוא, דהיינו כפרת דברים שהיה מתוודה עליו.
<h2>דף לז.</h2>
ת"ר, מניין שבאנא, נאמר כאן כפרה ונ' בחורב כפרה, מה להלן באנא אף כאן באנא. פי' דכת' [שמות ל"ב] אנא חטא העם הזה. ומניין שבשם, נאמ' כאן כפרה ונ' בעגלה ערופה כפרה, מה להלן בשם אף כאן בשם. פי' דכת' [דברים כ"א] כפר לעמך ישראל אשר פדית י"י.
והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. פי' כל העומדין בעזרה היו עונין. תניא ר' אומ' [דברים ל"ב] כי שם י"י אקרא הבו גודל לאלהינו, אמ' להם משה בשעה שאני מזכיר שמו שלהקב"ה אתם הבו גודל לאלהינו. ירושלמי, עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם בו ביום, שש בפר ושלש בשעיר ואחד בגורלות, הקרובין נופלין על פניהן והרחוקים אומ' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אילו ואילו לא היו זזין משם עד שהיה מתעלם מהם, שנ' [שמות ג'] זה שמי לעולם, לעלם כת'. בראשנה היה אומרו בקול רם, משרבו הפריצים היה אומרו בקול נמוך. ר' אסי אמ' לר' פינחס בר חמא תא ואמסור לך השם, אמ' ליה לית אנא יכיל דאנא אכול מעשר, מאן דרגיל בשם לא יכיל מיכול דבר אנש.
מתני'. בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות, שלאשכרוע היו ועשאן בן גמלא שלזהב, ומזכירין אתו לשבח. פי' לאחר שהתוודה וידוי ראשון על הפר היה [עליו] להגריל על שני השעירים, ובא לו בין האולם ולמזבח שעמד שם בעת הוידוי, ויצא למזרח העזרה ועמד לצפון המזבח שהיו שם השעירים במקום הכשר לשחיטה. ומדקדק בגמ', מדקתני לצפון המזבח, מכלל דמזבח לאו בצפון קאי. פי' העזרה היתה רחבה קל"ה אמה, חציה היתה צפון וחציה היתה דרום, ס"ז אמות וחצי היה צפון וס"ז אמות וחצי היה דרום, וכל המזבח היה עומד בס"ז אמות דרומית, ובצפוניות לא היה מן המזבח כלום, ומשו' הכי לצפון המזבח, דכנגד המזבח לא היה רשיי לשחוט דכוליה קאי בדרום, ורישא דתני פר היה עומד בין האולם ולמזבח תני בבין האולם ולמזבח, (שהיו) [שהרי] כל המזבח היה בדרום, ולא יתכן שיעמוד הפר בין האולם ולמזבח. פיס'. הסגן בימינו. הוא היה ממונה על הכהנים והיה משנה לכהן גדול, וראש בית אב משמאלו. פי' המשמרה היתה חלוקה לו' בתי אבות, כל בית אב היה עובד ביומו. וקלפי היתה שם. ושלעץ היתה. ומחזקת שתי ידים, והיו בה ב' גורלות שלכל דבר. כדתניא, לפי שמצינו בציץ שהשם כת' עליו והוא שלזהב יכול אף זה כן, ת"ל גורל גורל, ריבה שלזית ושלאגוז ושלאשכרוע. פי' השם היה כתוב על גורל אחד, ועזאזל על גורל שיני. והשעירים היו עומדין אחד לימינו שלכהן גדול ואחד לשמאלו, ומכניס שתי ידיו בקלפי לאחר שטרפן והעלה שני גורלות, אחד מימינו ואחד משמאלו, ונתנו על השעירים, הגורל שעלה בימינו היה נותן על השעיר שלימינו והגורל שעלה בשמאלו היה נותן על השעיר שלשמאלו.
מתני'. בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היו בו אלא שנים. אף הוא עשה מיכני לכיור, שלא יהו המים נפסלין בלינה. מונבז המלך עשה כל ידות הכלים שליום הכיפו' של זהב. הילני אמו עשתה נברשת שלזהב על פתחו שלהיכל, אף היא עשתה טבלא שלזהב שפרשת סוטה כת' עליה. ניקנור נעשו ניסים לדלתותיה ומזכירין אותו לשבח. פי' מפני ששנה את בן גמלא שעשה הגורלות שלזהב שנה גם אלה. כהן ששמו בן קטין עשה י"ב דד לכיור, שבתחילה לא היו בו אלא שנים דד. ותניא בתוספתא שחרית במלואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון בזה אחר זה, ובערבית כשנחסרו המים היו מקדשין מן הדד שהוא סמוך לשוליו, ובא בן קטין ועשה י"ב דדין זה בצד זה בצד דד העליון. תנא, כדי שיהו שנים עשר אחיו הכהנים מקדשין ידיהם ורגליהם בבת אחת. פי' כל הכהנים שזכו בפייס השיני יקדשו בבת אחת, שלא יבואו לידי קטטה, שיאמר כל אחד אני אקדום לקדש, ואע"פ שהיו י"ג כהנים, אותו שהיה שוחט לא היה צריך קידוש, שהשחיטה כשירה בזר ולא בעיא כהונה, הילכך לא בעיא קידוש.
אף הוא עשה מיכני לכיור. מאי מיכני, אמ' אביי גלגלא דהוו משקעין ליה. פי' מי הכיור הן נפסלין בלינה, הילכך תיקן לו גלגל שלעץ, שעל ידי אותו הגלגל היו משקעין אותו בבור הגדול שהיה בעזרה בערבית, ובשחרית היו מעלין אותו, וזהו ששנינו [תמיד פ"א מ"ד] לא היו רואין אתו ולא היו שומעין את קולו, פי' שאותו כהן שזכה בתרומת הדשן, עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מיכני לכיור, והוא או' הגיע מעלה הכיור כדי להתקדש ממנו ידיו ורגליו. פיס'. מונבז המלך וגו'. וניעבדינהו לדידהו זהב. פי' גוף הכלים יעשה מזהב, ולמה עשה הידות משובחות מן הכלים. [ל"ז ע"ב] אמ' אביי בידות הסכינים. מיתיבי אף הוא עשה כני כלים ואוגני וידות סכינין וידות כלים שליום הכיפורים שלזהב. פי' אלמא תני כלים ותני סכינין. תירגמ' אביי בקתי דנרגי וחציני. פי' לחטוב עצים ולקצב בשר.
<h2>דף לז:</h2>
פיס'. הילני אמו עשתה נברשת כול'. פי' כעין מנורה היתה, כדכת' [דניאל ה'] לקבל נברשתא. תנא בשעה שחמה זורחת ניצוצות יוצאין ממנה ויודעין שהגיע זמן קרית שמע. פי' זהרורי חמה היו מכין עליה, והיתה מוציאה כמין ניצוצות והיו יודעין שהוא הנץ החמה, וכדתנן [ברכות ט' ע"ב] הוותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. פיס'. שפרשת סוטה כת' עליה. ש"מ כותבין מגילה להתלמד בה. והא קיימלן דאין כותבין. אמ' ריש לקיש משום ר' ינאי באלף בית.
<h2>דף לח.</h2>
ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו. ת"ר מה ניסים נעשו לדלתותיו, אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא, בחזירתו עמד נחשול שבים לטובעו, נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל חבירתה, עמד וכרכה, אמ' להם הטילוני עמה, מיד עמד הים מזעפו, והיה מצטער על חבירתה, כיון שהגיע לנמל שלעכו היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה, ויש אומ' בריה שלים (טבע) בלעתה, ועליה אמ' שלמה [שה"ש א'] קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים, אל תקרי ברותי' אלא ברית ים. לפיכך כל השערים שבמקדש נשתנו להיות שלזהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו ניסים. ויש או' נחושתו היתה מוצהבת. ר' אליעזר בן יעקב אומ' נחשת קלניתא היתה והיתה מאירה כזהב.
מתני'. ואילו לגנאי, בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת. הוגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. [בן קמצר לא רצה ללמד] על מעשה הכתב. על הראשנים נאמ' [משלי י'] זכר צדיק לברכה, ועל אילו נאמר ושם רשעים ירקב. ת"ר, בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד, שלחו חכמ' והביאו אומני' מאלכסנדריא, והיו יודעין לאופות כמותם ולא היו יודעין לרדות כמותן. פי' כשהיו באין לרדות הלחם מן התנור ומן הדפוס היה נרפס. הללו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים, והללו מסיקין מבחוץ ואופין מבחוץ. בית גרמו היו מסיקין התנור מבחוץ והלחם היה נאפה יפה מבפנים, והאומנין היו מסיקין התנור מבפנים ואופין מבפנים, ומתוך כך היה נאפה הלחם מהרה ולא היה נאפה יפה מבפנים. הללו האומנין פיתן מתעפשות. מפני שלא היה אפוי הלחם יפה מבפנים. והללו שלבית גרמו אין פיתן מתעפשות. וכששמעו חכמ' בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנ' [ישעי' מ"ג] כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו, וחזרו בית גרמו למקומן. פי' השם נתן חכמה בלבם מה שלא נתן לאחרים לכבודו שיעבדו לפניו, ולא ידעו אחרים לעשות כן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו, בכל יום היו נוטלין י"ב מנה והיום כ"ד מנה. אמרו להם חכמ' מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב, ושמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד ע"ז בכך. ועל דבר זה מזכירין אותו לשבח, שמעולם לא נמצאת פת נקייה ביד בניהם, שלא יאמר מלחם הפנים הוא, לקיים מה שנ' [במדבר ל"ב] והייתם נקיים מי"י ומישראל.
בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטרת ולא רצו ללמד, שלחו חכמ' והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותן ולא היו יודעין לעלות עשן כמותן, שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפצל לכאן ולכאן, וכששמעו חכמ' בדבר אמרו כל שברא הקב"ה למענו ברא, שנ' [משלי ט"ז] כל פעל י"י למענהו, יחזרו בית אבטינס למקומן, שלחו להם חכמ' וכפלו להם שכרן, בכל יום היו לוקחין י"ב מנה והיום לוקחין כ"ד מנה, אמרו להם חכמי' מה ראיתם שלא ללמד, אמרו להם יודעין היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב, שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד ע"ז בכך. ועל דבר זה מזכירין אותו לשבח, שמעולם לא נתבשמו, שלא יאמרו ממעשה הקטר' נתבשמו, לקיים מה שנ' [במדבר ל"ב] והייתם נקיים מי"י ומישראל. פי' עשב אחד היו נותנין בתוך הקטרת ועל ידי אותו העשב העשן מתמר ועולה כמקל.
<h2>דף לח:</h2>
הוגרוס בן לוי היה יודע פרק בשיר. תנא כשהוא נותן קולו בנעימה מכניס גודלו לתוך פיו ומניח אצבעו בין הנימין עד שהיו אחיו נזרקין בבת ראש לאחוריהן. ירושלמי בשקלים [פ"ה ה"א], אמ' ר' אבא נעימה יתירה היה יודע, אמרו עליו על הוגרוס בן לוי שהיה מנעים קולו בזמר, וכשהיה נועץ גודלו לתוך פיו היו כמה מיני זמר מוציא, ולא רצה ללמד שלא יעשו כך לע"ז.
פיס'. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. תניא אמרו עליו שהיה נוטל חמשה קולמוסין בין אצבעותיו והיה כותב חמש אותיות בבת אחת. פי' והיו תאיבין ללמוד כדי לכתוב ד' אותיות שלשם בבת אחת. אמרו לו מה ראית שלא ללמדן, כולן מצאו תשובה לדבריהן, בן קמצר לא מצא תשובה לדבריו, על הראשנים אמרו [משלי י'] זכר צדיק לברכה ועל בן קמצר וחביריו נאמר ושם רשעים ירקב. פי' יש לומר שגם מתני', ואע"ג דתנן ואילו לגנאי, כדתני בסיפא על הראשני' נאמר זכר צדיק לברכה, ראשנים קרי לבית גרמו ובית אבטינס והוגרוס, מפני שבתחילה סברו שמפני גאוה הם עושין והיו מזכירין אותם לגנאי, וכששמעו תשובתן חזרו להזכירן לשבח, ושם רשעים ירקב או' על בן קמצר וחביריו.
<h2>דף לט.</h2>
טרף בקלפי והעלה שני גורלות. אחד לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. אם שלשם עלה בימינו הסגן או' לו אישי כהן גדול הגבה ימינך, ואם בשמאלו עלה ראש בית אב אומ' לו הגבה שמאלך. נתנן על שני השעירים ואו' לי"י חטאת. ר' ישמעאל או' לא היה צריך לומר חטאת אלא לי"י, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. למה לי טרף בקלפי, כי היכי דלא ניכוין ונישקול. פי' שלא יתכוין ליקח שלשם בימינו. אמ' רבא קלפי שלעץ היתה, ושלחול היתה, ואינה מחזקת אלא שתי ידים. מתקיף לה רבינא בשלמ' אינה מחזקת אלא שתי ידים כי היכי דלא ניכוין ונישקול, אלא שלחול ניקדשיה, אם כן הוה ליה כלי שרת וכלי שרת מעץ לא עבדי'. וניעבדיה דכסף וזהב, התורה חסה על ממונן של ישראל. תניא ר' חנניה סגן הכהנים אומ' למה סגן ממונה, שאם אירע קרי בכהן גדול סגן משמש תחתיו.
<h2>דף לט:</h2>
פיס'. נתנן על שני השעירים כול'. ת"ר עשר פעמים היה מזכיר את השם, ג' בוידוי ראשון, ג' בוידוי שיני, ושלש בוידוי המשתלח, ואחד בגרלות, וכבר אמ' השם ונשמע קולו ביריחו. אמ' רבה בר בר חנה מירושלם ליריחו עשר פרסאות. אמ' ר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת, הנחה אינה מעכבת. פי' דעיקר הגרלה בעליית הגורל הוא, וכיון שעלה הגורל לשם בימינו ובשמאלו הוקבע השעיר שבימינו או בשמאלו לשם, וכן שלעזאזל, והנחת גורל על השעירים אינה אלא מצוה בעלמ', ואם לא הניח אינה מעכבת. ור' יוחנן אמ' [אף] עלייה אינה מעכבת. פי' דקסבר הגרלה לא מעכבא, שמצוה להגריל, ואם לא הגריל כלל אלא קבען בקריאת השם כשר. ואותבינן עליה מיהא דתניא [מ' ע"ב] [ויקרא ט"ז] ועשהו חטאת, הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת, שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו דין שיקדש השם. פי' כל הקרבנות, דהיינו חטאת ועולה ואשם ושלמים וגם הקינין אחד לחטאת ואחד לעולה, אינן נקבעין אלא בקריאת השם, שקורא עליהן זה יהיה עולה וזה יהיה חטאת, ולא על ידי גורל. ת"ל הגורל ועשהו חטאת ואין השם עושהו חטאת, [מ"א א'] תיובתא למאן דאמ' הגרלה לא מעכבא, תיובתא.
<h2>דף מא:</h2>
מתני'. קשר לשון שלזהורית בראש שעיר המשתלח ומעמידו כנגד בית שילוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שנייה וסמך שתי ידיו עליו והתודה. וכך היה אומ' אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך, אנא השם כפר נא וכול'. פי' קשר לשון שלזהורית שלצמר צבוע [אדום] בראש שעיר המשתלח והעמידו במקום שהוא עתיד לשולחו משם. איבעיא להו ולנשחט כנגד בית שחיטתו, אקשירה קאי או אעמידה קאי. פי' אקשירה קאי שגם לנשחט היה קושר לשון בצוארו כנגד בית שחיטתו, או אהעמדה קאי והכי קאמ' והנשחט העמיד כנגד בית שחיטתו בעזרה במקום שישחטו אותו. ת"ש, דתני רב יוסף קשר לשון של זהורית בראש השעיר והעמידו כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד שחיטתו, כדי שלא יתערבו זה בזה ושלא יתערבו באחרים. אי אמרת בשלמא אקשירה קאי שפיר, אלא אי אמרת אהעמדה קאי נהי דבחבריה לא מיערב דהאי (קשיר) [קטיר] ביה והאי לא קטיר ביה, אלא באחריני מיערב, אלא לאו ש"מ אקשירה קאי, ש"מ. אמ' רבא משמיה דר' יונתן שלש לשונות הן אחד שלשעיר המשתלח ואחד שלפרה ואחד שלמצורע, שלפרה משקל עשר זוז, ושלשעיר המשתלח משקל ב' סלעים, ושלמצורע משקל שקל.
<h2>דף מג:</h2>
פיס'. בא לו אצל פרו שנייה כול'. מאי שנא בוידוי ראשון דלא אמ' ובני אהרן עם קדושיך, ומאי שנא בוידוי שיני דאמ' ובני אהרן עם קדושי', תנא דבי ר' ישמעאל כך מידת הדין נוהגת, יבא זכיי ויתפלל על החייב.
מתני'. שחטו וקיבל במזרק את דמו נתנו למי שהוא ממרס על הרובד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרש הדם. נטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה וירד והניחה על הרובד שבעזרה. פי' אחר שהתוודה וידוי שיני על הפר שחטו וקיבל את דמו במזרק ונתנו לכהן אחר שימרס בו ולא יקרש הדם, מפני שבין שחיטת הפר לזריקת דמו היה מקטיר הקטרת, כדבענן למימר לקמן, ואחר שהיה מקטיר הקטרת שלפני לפנים היה יוצא ומכניס הדם וזורקו. ורובד יקרא שורת הרצפה. ומקשי' בגמרא, וכי על רובד רביעי שבהיכל היה עומד הממרס. והכת' [ויקרא ט"ז] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו. אלמא בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים בין להקטיר קטרת בין לזרוק דמים אסור לעמוד שם אדם בהיכל, וזה הממרס האיך היה עומד. אמ' רב יהודה תני שלהיכל. פי' מן ההיכל ולחוץ היה מונה, ועל הרובד שהוא חוץ להיכל היה יושב וממרס, אבל בהיכל משמ' בתוך ההיכל, ולהיכל משמ' חוץ להיכל הסמוך לו.
פיס'. נטל את המחתה כול'. פי' אחר ששחט הפר היה צריך להקטיר קטרת, ונטל את המחתה וחתה מן הגחלים וירד והניחה על הרובד שבעזרה עד שהיה חופן את הקטרת ונותנה בכף ומכניס לפני לפנים כף ומחתה.
מתני'. בכל יום חותה בשלכסף והיום בשלזהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשלארבע קבין ומערה בתוך שלשלש' קבין, והיום חותה בשלשלשת קבין ובה היה מכניס. ר' יוסי אומ' בכל יום חותה בשלסאה ומערה בתוך שלשלשת קבין, והיום חותה בשלשה ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבידה והיום קלה. בכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה. בכל יום היה זהבה ירוק והיום אדום, דברי ר' מנחם. בכל יום מקריב פרס בשחרי' ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חופניו. בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה. בכל יום הכהנים עולין במזרחו שלכבש ויורדין במערבו והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. ר' יהודה אומ' כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מקיתון שלזהב. ר' יהוד' אומ' לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון שלזהב.
<h2>דף מד.</h2>
ת"ר וכל אדם לא יהיה, יכול בעזרה, ת"ל באהל מועד, אין לי אלא אהל מועד מניין לרבות שילה ובית העולמים, ת"ל בקדש. פי' קרא יתירה, דהוה ליה למיכתב בבואו לכפר, ואנא ידענא דבקדש הוא בא ואתא לרבות כל מקום קדוש. אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטרת, מניין כשנכנס לכפר בדמים, ת"ל בבואו לכפר. אין לי אלא בביאה, ביציאה מניין ת"ל עד צאתו. אמ' מר אין לי אלא בשעה שבא לכפר בקטרת, מאי משמ'. פי' אדרבה לכפר בזריקת דמים משמ', כדכת' [ויקרא ט"ז] וכפר על הקודש וגו', שהוא זריקת דמים. אמ' רבה וכן אמ' רב יצחק בר אבדימי וכן אמ' ר' אלעזר אמ' קרא [שם] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, אי זו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולכל קהל ישראל הוי אומ' זו קטרת. פי' דאילו בזריקת דמים אינן שוין כולן, שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על יש'. וקטרת מכפרת אין, דהא תני רב חיננא למדנו לקטרת שמכפרת, שנ' [במדבר י"ז] ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ותנא דבי ר' ישמעאל על מה הקטרת מכפרת על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. פי' כדכת' אתם המתם את עם י"י, והקטרת כפרה עליהן, וכיון דעקר קרא בקטרת כת' אמאי כת' בבאו לכפר בקדש, אלא ריבה גם כפרת דמים, שכמו שחייבין לפרוש בשעת [הקטרה] כן חייבין לפרוש בשעת זריקת דמים שלפר ושעיר. תנן התם. בפרק קמא דכלים [פ"א מ"ט]. ופורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה. פי' בשעה שהיו מקטירין הקטרה על מזבח הפנימי שחרית וערבית היו פורשין מן ההיכל, דכי היכי דחייבין לפרוש ביום הכיפורים חייבין לפרוש נמי בכל הימים, ולא מהיכל בלבד פרשי, אלא בשעת הקטרה דלפנים ולמזבח הוו פרשי. אמ' ר' אלעזר לא שנו אלא בשעת ההקטרה ולפנים, דלפנים מהיכל פרשי מבין האולם ולמזבח לא פרשי. פי' דווקא בשעת הקטרה דהיכל פרשי ותולא, כדתני' לעיל יכול אף בעזרה ת"ל באהל מועד. ותניא כשם שפורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקטרה כך פורשין בשעת מתן פר כהן משיח ופר העלם דבר שלציבור ושעירי ע"ז. פי' כל אלה נזרק דמן בהיכל. על הפרכת ועל מזבח הזהב מנלן [מ"ד ע"ב] אמ' ר' פדת אתיא כיפורים מיום הכיפורים. פי' בזמן שפורשין מן ההיכל ביום הכיפורים בשעת מתן דם פר ושעיר, כדילפינ' מלכפר בקדש, הכי נמי פורשין מן ההיכל במתן דמים הללו הנזרקין בהיכל, ומדאוריית' הוא דניפרוש [מן ההיכל] ותולא, אלא האי דפרשי מבין האולם (הנזרקין בהיכל) ולמזבח הוא מדרבנ'. כדאמ' מאי שנא מבין האולם ולמזבח דיל' מיקרו עייל, מכל עזרה נמי ניפרוש דיל' מיקרו עייל, ומהדר, בין האולם ולמזבח כיון דלא מפסיק מידי לא מינכרא מילתא, עזרה כיון דאיכא מזבח החיצון דמפסיק מינכרא מילתא.
<h2>דף מד:</h2>
בכל יום חותה שלכסף. מאי טעמא התורה חסה על ממונן של ישר'. והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. מאי טע' משום חולשא דכהן גדול. בכל יום חותה בשלד' קבין ומערה בשל ג' קבין, תנא נפרדו לו קב גחלים מכבדו לאמה. פי' אמת המים העוברת בתוך העזרה ויוצאת לנחל קדרון. — בכל יום היתה כבידה כול'. תנא בכל יום היתה גלדה עבה והיום גלדה דקה. פי' בכל יום היה דופנה וקרקעיתה עבה מפני האש שלא תשבר, והיום כדי להקל מכהן גדול
היתה דקה. — בכל יום (חותה) [היתה] ידה קצרה והיום ארוכה, מאי טע' כדי שיהא זרועו שלכהן גדול מסייעתו. ירושלמי [ה"ד], בכל יום לא היתה אלא אמה גדומה. והיום אמה ומחצה, כדי שתהא הזרוע מסייעתו. — בכל יום היתה זהבה ירוק והיום אדום. פי' זהב מובחר.
<h2>דף מה.</h2>
בכל יום היה מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים והיום מוסיף מלא חפניו. פי' הקטרת היתה כולה שס"ח מנה, כדתניא [כריתות ו' ע"א] בפיטום הקטרת הצרי והצפורן והחלבנה והלבונה משקל שבעי' שבעים מנה, הרי (רפ"ז) [ר"פ] מנה, מור וקציעה שיבול' נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה הרי ס"ד מנה, (ורפ"ז) [ור"פ] הרי שמ"ד, והקושט שנים עשר, וקילופה שלשה וקנמון תשעה הרי כ"ד ושמ"ד הרי שס"ח, שס"ח היו צריכין לכל ימות השנה. ואע"פ ששנת הלבנה שאנו מונין בה המועדים אינה יותר משנ"ה ימים, כשתמנה העיבורין שאנו עושין כדי להשוות שנות הלבנה עם שנות החמה יגיעו לכל שנה שס"ה יום, וג' ימים יתירין שמהם היה חופן מלא חופניו ומכניס לפני לפנים, ומנה היה מקריב בכל יום על מזבח הזהב חצי מנה שחרית וחצי מנה בין הערבים. ובכל יום היתה הקטרת דקה, כדכת' [שמות ל'] ושחקת ממנה הדק, אלא להביא דקה מן הדקה. ירושלמי [ה"ה], כיצד הוא עושה, מפריש ג' מנין מערב יום הכיפורים (ומכתישן) [ומחזירן] למכתשת כדי למלאות חפניו, כדי לקיים דקה מן הדקה. — בכל יום היו הכהנים עולין במזרחו שלכבש ויורדין במערבו, דאמ' מר כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין. והיום עולין באמצע ויורדין באמצע. מאי טע', משום כבודו דכהן גדול. פי' כהן גדול כבן בית ואינו צריך להקיף, אלא עולה באמצע והכהנים עולין עמו באמצע כמותו. — והיום מקיתון שלזהב. פי' לא היה מקדש מן הדד שלכיור, אלא קיתון שלזהב היו ממלאין מן הכיור וממלאין ממנו.
מתני'. בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש, דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומ' בכל יום שלש והיום ארבע. ר' יהודה או' בכל יום שתים והיום שלש. ת"ר, בכל יום היו שתים מערכות והיום שלש, אחת מערכה גדולה ואחת מערכה קטנה שנייה שלקטרת ואחת שמוסיפין בו ביום, דברי ר' יהודה. פי' הכי תנן בפרק שיני דתמיד [מ"ד], סידר את המערכה גדולה כול' עד ביררו משם עצי תאינה יפים לסדר המערכה שנייה לקטרת מכנגד קרן דרומית מערבית, משוך מן הקרן כלפי צפון ארבע אמות באומד חמש סאין גחלים, ובשבת באומד שמונת סאין גחלים, ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה שללחם הפנים. האיברים והפדרים שלא נתעכלו מבערב מחזירין אותן למערכה. ר' יוסי אומ' בכל יום שלש, והיום [ארבע] אחת שלמערכה גדולה, ואחת ממערכה שנייה שלקטרת, ואחת שלקיום האש, ואחת שמוסיפין בו ביום. פי' מערכה אחת היו עושין לקיום האש, כי המערכה שלקטרת היו לוקחין ממנה הגחלים לקטרת, וממערכה גדולה שהיו נותנין עליה איברים ופדרים שמא לא היתה דולקת, לפיכך היו עושין מערכה אחרת שלא היו מקטירין עליה כלום, וגם לא היו לוקחין ממנה שיתקים האש על המזבח תמיד, אינמי יש לומר שאם תחסר המערכה גדולה היו מוסיפין עליה מזאת. ר' מאיר או' בכל יום ארבע והיום חמש, אחת מערכה גדולה, ואחת מערכה שנייה שלקטרת, ואחת שלקיום האש, ואחת שלאיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב, ואחת שמוסיפין בו ביום. דכולי עלמא מיהת תרתי אית להו, מנלן, אמ' קרא [ויקרא ו'] היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה זו מערכה גדולה, ואש המזבח תוקד בו זו מערכה שנייה שלקטרת. ור' יוסי דקיום האש מנא ליה, מוהאש על המזבח תוקד בו. ור' מאיר איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב מאי עביד להו, מהדר להו למערכה גדולה. [מ"ה ע"ב] דכול' עלמ' מוסיפין בו ביום אית להו מנלן מוהאש, ואפי' למאן דלא דריש ו', וה' דריש.
<h2>דף מז.</h2>
הוציאו לו את הכף ואת המחתה, וחפן מלא חופניו ונתן לתוך הכף, הגדול לפי גודלו והקטן לפי קטנו, וכך היתה מידתה. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. [נ"א ע"ב] מהלך בהיכל עד שמגיע בין שתי הפרכות המבדילות בין הקדש לבין קדש הקדשים, וביניהן אמה. ר' יוסי אומ' לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד, שנ' [שמות כ"ו] והבדילה הפרכת לכם וגו'. מחתה, הא תנא ליה נטל את המחת' ועלה לראש המזבח, התם מחתה דגחלי' הכא מחתה דקטרת, דתניא הוציאו לו כף ריקם מלשכת הכלים ומחתה גדושה שלקטרת מלשכת בית אבטינס. וחפן מלא חופניו ונתן לתוך הכף. כף ביום הכיפורים למה לי, מלא חופניו אמ' רחמ' [ויקרא ט"ז], משום דלא איפשר, היכי ליעביד ליעייליה וליהדר וליעייליה, הבאה אחת אמ' רחמ' ולא ב' הבאות. פי' אם יביא תחילה המחתה של גחלים והדר יביא הקטרת בחפניו וישים מלא המחתה, הבאה אחת אמ' רחמ' שיכנס בשעת הקטרת ולא שתי הבאות. נישקלה לקטרת בחפניו ונחתה למחתה עלה וליעול, וכי מטי התם ונישקליה בשיניה ונחתה. פי' יסלק המחתה מעל חופניו בשיניו וישימנה בארץ וישים הקטרת עליה. השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך [מלכי] המלכים על אחת כמה וכמה, הילכך לא איפשר, וכיון דלא איפשר עבדי' כדאשכחן בנשיאים, דכת' [במדבר ז'] כף אחת מליאה קטרת, וכך היתה מידתה. פי' כך היתה מידתה בפנים, שכמו שחפן בחוץ מלא חופניו כך החזרה בפנים מלא חפניו, שלא יתן הקטרת מן הכף לתוך המחתה, אלא מחזירה מן הכף לחפניו ומחפניו יתן למחתה.
פיס'. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. פי' הקטרת שהיא עיקר נוטל בשמאל והמחתה שלגחלים היה נוטל בימין. זו ארוכה וזו מועטת, ואפילו בזמן ששניהן שוין כמעשה דישמעאל בן קמחית, אמרו עליו על ישמעאל בן קמחית שהיה חופן שלשת קבין מלא חופניו. פי' אע"פ שהיו שוין לו הקטרת והגחלים, יותר טורח יש במחתת הגחלים שהן חמין מכף הקטרת שהיא צוננת.
<h2>דף מח.</h2>
בעי רב פפא מלא חפניו שאמרו מחוקות או גדושות, אמ' ליה רב אשי ת"ש, דתניא מלא חופניו שאמרו לא מחוקות ולא גדושות אלא טפופות.
<h2>דף מט:</h2>
ת"ר, כיצד הוא עושה אוחז את הבזך בראשי אצבעותיו, ויש אומ' בשיניו ומעלה בגודלו עד שמגעת לבין שתי אצילי ידיו, וחוזר ומכניסן לתוך חופניו וצוברה כדי שיהא עשנה שוהא לבוא, ויש אומ' מפזרה כדי שיהא עשנה ממהרת לבוא, וזו היא עבודה קשה שבמקדש. זו (ר') ותולא, והאיכא מליקה, והאיכא קמיצה. אלא אימא זו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש.
<h2>דף נא:</h2>
פיס'. מהלך בהיכל כול'. שפיר קאמ' להו ר' יוסי לרבנן, ורבנ' אמרי לך הני מילי במשכן אבל במקדש שיני כיון (דהואי) [דלא הואי] אמה טרקסין, מספק' להו לרבנן קדושתה אי כלפנים אי כלחוץ, עבוד שתי פרכות.
<h2>דף נב:</h2>
מתני'. החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון. מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון. הגיע לצפון הפך פניו לדרום, מהלך לשמאלו עם הכפרת עד שהוא מגיע לארון. הגיע לארון, נתן את המחתה בין שני הבדים, צבר את הקטרת על גבי הגחלים, ונתמלא הבית עשן. ויצא ובא לו דרך כניסתו ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. פי' חיצונה היתה עשויה בלולאות וקרסים, כמין פתח לצד הדרום, שהיה פותח משם ונכנס, אבל לצד צפון היתה קשורה יפה בכותל שאינה נפתחת משם. קרסים תרג' פורפין [שמות כ"ו]. והפנימית היתה פתוחה לצד צפון, והיה פותח החיצונה מצד דרום ונכנס ביניהן עד שהוא מגיע לכותל הצפוני, ואחר שהגיע לצפון פתח את השנייה ונכנס והפך פניו לדרום, והיה מהלך ושמאלו היה לצד הפרכת וימינו לצד הבית עד שהוא מגיע לארון שהוא עומד באמצע הבית, נמצא שהיה מהלך י' אמות [ב"ב צ"ט ע"א], שכל הבית היה עשרי' אמה.
במאי עסיקי', אי במקדש ראשון מי הוו פרכות, אלא במקדש שיני מי הוה ארון, והתניא משנגנז ארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומקלו שלאהרן שקידיה ופרחיה וארגז ששיגרו פלשתים דורון לאלהי יש', ומי גנזו יאשיהו המלך, ומה ראה שגנזו, מצא כתוב [דברים כ"ח] יוליך אתך ואת מלכך, עמד וגנזן, שנ' [דה"ב ל"ה] ויאמר ללוים המבינים לכל ישר' הקדושים לי"י תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף. לעולם במקדש שיני, ומאי הגיע לארון מקום ארון, והא קתני נתן את המחתה בין הבדים, אימ' כבין הבדים.
פיס'. צבר את הקטרת. תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו ותניא אידך צוברה חוצה שהיא פנימה לו, תנאי היא, אמ' אביי מסתברא כמן דאמ' צוברה פנימי' שהיא חוצה לו, דתנן ומלמדין אותו הזהר [נ"ג ע"א] שלא תתחיל מלפניך שלא תיכוה. פי' המחתה היתה בינו לבין מקום הארון, השפה הסמוכה למקום הארון היא פנימית לצד פנים והיא חוצה לו שהיא רחוקה מגופו, והשפה החיצונה היא פנימה לו, ואם היה מתחיל ליתן את הקטרת מן השפה החיצונה שהיא סמוכה לו ולפנים היתה זרועו נשרפת בלהב הקטרת, וגם בקטרת של מזבח הפנימי היו מלמדין יתחיל מפניו ויוליך לצד האחר שלא תיכוה זרועו, אלא מתחיל מצד החיצון ומביא לפניו.
<h2>דף נג.</h2>
פיס'. יצא ובא לו דרך כניסתו. פי' כדרך שהיה נכנס שהיו פניו לדרום כך היה יוצא, שלא יחזור אחוריו דרך הארון. מנהני מילי, אמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יונתן דאמ' קרא [דה"ב א'] ויבא שלמה אל הבמה אשר בגבעון בירושלם, וכי מה עניין גבעון לירושלם, אלא מקיש ביאתו לירושלם ליציאתו מגבעון לירושלם, מה ביאתו מירושלם לגבעון כלפי במה אף יציאתו כלפי במה. וכן הכהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כשהן נפטרין לא היו מחזירין פניהן אלא מצדדין פניהן והולכין, וכן תלמיד שנפטר מרבו אל יחזיר פניו ויצא, אלא מצדד פניו ויצא.
<h2>דף נג:</h2>
אמ' ר' אלכסנדרי אמ' ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסיע לאחוריו ג' פסיעות ואחר כן יתן שלום, ואם לא עשה כן ראוי לו כאילו לא התפלל. ומשום שמועה אמרו נותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנ' [דברים ל"ג] מימינו אש דת למו. רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימיניה ברישא, אמ' ליה מי סברת לימין דידך, לא לשמאל דידך דהוא ימינו של הקב"ה. אמ' ר' חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להני ג' פסיעות בכריעה אחת. פי' ג' פסיעות היו עושין אותן בפסיעה אחת, וכריעה היא פסיעה לאחור, כלומר כשיעור (פסיעת) [פשיטת] כרעים.
פיס'. ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון. פי' בהיכל.
ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. פי' שלא יאמרו
כי נפגע בכניסתו לבית קדשי הקדשים. מאי מצלי, רבה בר חנן ורבין בר אדא דאמ' תרויהו משמ' דרב יהודה יהי רצון מלפניך י"י אלהינו שתהא השנה הזו שחונה וגשומה, לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה ולא יהו עמך ישראל צריכין להתפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים.
ת"ר, מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפילתו ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו התחילו הן נכנסין והוא יוצא, אמ' להם מפני מה נכנסין. פי' דכת' [ויקרא ט"ז] וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. אמרו לו מפני
מה הארכת בתפילתך, אמ' להם קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם ועל בית המקדש שלא יחרב, אמרו לו אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי אמרו לא היה מאריך שלא להבעית את יש'.
מתני'. משניטל הארון אבן היתה שם מימות נביאים הראשני' ושתייה נקראת, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן. — תנא שממנה נשתת העולם. מתני'. נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו, נכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל. לאחר שהשלים מעשה הקטרת היה יוצא ונוטל את הדם ממי שהוא ממרס בו, ונכנס במקום שנכנס בשעת הקטרת, ועמד במקום שעמד בין הבדים, והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, שהכפרת היתה עוביה טפח, והיה מזה הזאה אחת כנגד חצי עוביו העליון ושבע היה מזה כנגד חצי עוביו התחתון. ולא היה מתכוין להזות למטה ולמעלה בכפרת ממש, שלא היה מגיע הדמים על הכפרת אלא כנגד והדמים נופלין בארץ.
מתני'. הביאו לו את השעיר, שחטו וקיבל במזרק את דמו. נכנס במקום שנכנס ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוין להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה. יצא והניחו על כן השיני שהיה בהיכל. ר' יהודה אומ' לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכוין לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה. עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הרקין. ויצא אל המזבח אשר לפני י"י זה מזבח הזהב. נטל דם הפר כול'. פי' זהו אליב' דר' יהוד', דאמ' [נ"ו ע"ב] לא היה שם אלא כן אחד בלבד, הילכך לאחר שהזה דם השעיר בפנים וצריך להניחו וליטול דם הפר. תני נטל מן דם הפר מן הכן והניח בו דם השעיר ואילו היו שני כנים הוה ליה למיתני הניח דם השעיר. פי' בכנו. ונטל דם הפר. פי' מכן השיני. אלא מפני שלא היה שם אלא כן אחד בלבד אינו יכול להניח דם השעיר אם לא יטול תחילה דם הפר. עירה דם הפר לתוך דם השעיר. פי' לאחר שהזה על הפרכת מדם הפר לבד ומדם השעיר לבד עירה ועירב דם הפר לתוך דם השעיר, ועוד חזר ועירה את המזרק שלדם השעיר שהיה מלא לתוך המזרק שלדם הפר שהיה ריקם כדי לערבן יפה יפה, והיה מזה על מזבח הזהב בתערובת.
<h2>דף נד:</h2>
אלא כמצליף. מחוי רב יהוד' כמנגדנא. פי' המכה את חבירו ברצועה, שהמכה מפזר את ההכאות, כך זה מפזר את ההזאות זו למטה מזו, אינמי כמו שהמנגדא מעלה את ידו למעלה ומכה למטה כך היה עושה הכהן, היה מתכוין להזות אחת למעלה ומגביה ידו, ולא שתגיע ההזאה למעלה ממש אלא נופלת.
<h2>דף נה.</h2>
תנא כשהוא מזה אינו מזה על הכפרת אלא כנגד עוביה שלכפרת, כשהוא מזה למעלה מצדד ידו למטה, וכשהוא מזה למטה מצדד ידו למעלה. פי' כשהוא מזה אחת למעלה מצדד גב ידו למטה ומגביה אצבעו למעלה כדי שיראה כי הוא מזה למעלה, וכשהוא מזה השבע שלמטה מצדד גב ידו [למעלה] ומזה אצבעו למטה. מנהני מילי. פי' שאין צריך להגיע ההזאות על הכפרת. אמ' רב אחא בר יעקב אמ' ר' זירא, דאמ' קרא [ויקרא ט"ז] והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת, לא יאמר למטה בשעיר שאינו צריך דגמר ממטה דפר, ולמה נאמר לאקושי על לפני, מה לפני דלאו על, אף על נמי דלאו על. פי' גבי פר כת' [שם] והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים לפני י"י, ולגבי שעיר כת' [שם] ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת, וכיון דכת' ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר מה צורך עוד לכתוב ולפני, ודאי על הכפרת אצטריך כדבענן למימר לקמ', שאחת מזה למעלה, אלא ולפני הכפרת שהם הזאות שלמטה ולמה כתבו ללמדינו מן הפר, ולמה נכתב כדי להקיש על ללפני, מה לפני לאו על הכפרת, דלפני משמע בארץ לפני הכפרת ולא על הכפרת אלא בארץ, אף הזאה עליונה דכת' בה על לאו על הכפרת ממש אלא בארץ לבד, שהיה מתכוין כנגד העובי העליון.
ת"ר, והזה אותו על הכפרת למדנו למעלה בשעיר אחת. פי' מדלא כת' והזה על הכפרת כדכת' גבי פר, אלא כת' והזה אותו, משמע מיעוטא, פעם אחת יתנו על הכפרת ולא יותר, הא למדנו שהיה מזה מדם השעיר אחת למעלה. למטה בשעיר איני יודע כמה הריני דן, נאמרו דמים למטה בפר ונאמרו דמים למטה בשעיר, מה למטה בפר שבע אף למטה בשעיר שבע. למעלה בפר איני יודע כמה. פי' דכת' [ויקרא ט"ז] והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה, ולא כת' ביה אותו, והריני דן. נאמרו דמים למעלה בשעיר ונאמרו למעלה בפר, מה למעלה בשעיר אחת אף למעלה בפר אחת.
פיס'. וכך היה מונה אחת כול'. למה היה מונה הזאה ראשונה עם כל אחת ואחת, אמ' ר' יוחנ' דאמ' קרא ולקח מדם הפר באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת [יזה], שאין ת"ל יזה, מה ת"ל יזה, לימד על ההזאה ראשנה שצריכה מניין על כל אחת ואחת. פי' האי יזה קרא יתירא, ובא לומר לך שימנה ההזאה ראשנה עם כל אחת ואחת. — פיס'. יצאו והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל. פי' עד שיצא וישחוט השעיר ויכניס את דמו לפני לפנים, ולא היה רשאי לעמוד בהיכל כדאמרן.
<h2>דף נח:</h2>
מתני'. התחיל מחטא ויורד, מהיכן הוא מתחיל, מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבי', מערבי' דרומית, דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון שם הוא גומר. ר' אליעזר אומ' במקומו הוא עומד ומחטא. ועל כולן הוא נותן ממטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו שהיה נותן מלמעלה למטה. פי' מחטא הוא מזה, כמו הוא יתחטא בו, ומתרגמ' הוא ידי עלוהי. והא דקתני ויורד משום דקסבר תנא שעל כל קרן וקרן הוא מזה מלמעלה למטה, שכל קרן וקרן היה לפניו. דהוה מקיף ברגל ומסבב קרנות המזבח.
ויצא אל המזבח וכול'. ת"ר ויצא אל המזבח אשר לפני י"י מה ת"ל. פי' וליכתוב וכפר על המזב' אשר לפני י"י, ומה כת' ויצא. אמ' ר' נחמיה לפי שמצינו בפר העלם דבר שלציבור שכהן עומד חוץ למזבח ומזה לפרכת, יכול אף זה כן, ת"ל ויצא אל המזבח, היכן היה לפנים מן המזבח. תניא אידך. פי' גבי פר כהן משיח. ונתן הכהן מן הדם על [קרנות] מזבח קטרת סמים לפני י"י, מה ת"ל לפני י"י, אמ' ר' נחמיה לפי שמצינו בפר ושעיר שליום הכיפורים שכהן עומד לפנים מן המזבח ומזה על הפרכת. יכול אף זה כן, ת"ל לפני י"י, מזבח לפני י"י ואין כהן לפני י"י, הא כיצד עומד חוץ למזבח ומזה.
ת"ר, התחיל מחטא ויורד מהיכן הוא מתחיל, מקרן מזרחי' דרומית, דרומית מערבית, מערבית צפונית, צפונית מזרחית, דברי ר' עקיב'. ר' יוסי הגלילי אומ' מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שר' יוסי הגלילי מתחיל שם ר' עקיב' פוסק, ומקום שר' עקיב' מתחיל שם ר' יוסי פוסק. פי' וסתם מתני' ר' יוסי היא. דכול' עלמא בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד, מאי טע', אמ' שמואל דאמ' קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק [מ]כוליה מזבח. פי' הרי עומד במערב מזבח היה עומד כשמזה על הפרכת, וכשמתחיל לצאת בקרנות המערב פוגע תחילה, ולמה היה מתחיל בקרנות המזרח, אלא מש' ויצא בענן, דנפיק מכוליה מזבח, שיצא ממערבו ויבא למזרחו ואחר כך מזה. ובהא פליגי ר' עקיב' ור' יוסי הגלילי, דר' עקיבה סבר פתחא בדרום קאי, דקסבר שתי פרכות הוו והחיצונה פרופה מן הדרום, וכשיצא מבית קדש הקדשים דרך הדרום ועמד בין המזבח לפרכת והזה על הפרכת בקרן מערבית דרומית עומד, ומשם היה ראוי להתחיל ולהזות על המזבח, אי לאו דכת' ויצא דבענן דליפוק מכולי מזבח, וכשהוא יוצא לחוץ למזרח בקרן דרומית מזרחי', ומשם הוא מתחיל להזות. ור' יוסי הגלילי סבר כר' יוסי, דאמ' לא היתה אלא פרכת אחת והיתה פתוחה מן הצפון, וכשיצא דרך צפון יצא, ובקרן מערבית מערבי' צפוני' שלמזבח פגע ברישא, וכי נפיק מכוליה מזבח למזרח פגע צפונית מזרחי' ומשם מתחיל להזות. ולר' עקיב' (נפיק) [נקיף] דרך ימין. פי' כמו שעושין בחטאת על מזבח החיצון, שמתחיל מקרן דרומית מזרחית והולך ומקיף מזרחית צפוני' צפונית מערבית מערבית דרומית. ומסיק, מן דינא בההוא קרן דפגע ברישא בההוא עביד, דאמ' ריש לקיש אין מעבירין על המצות, ואמאי לא עביד, משו' דכת' ויצא אל המזבח, וכיון דאיחייב ליה בההוא קרן בגויה הוה יהיב. פי' כיון דפגע בקרן דרומית מערבית ביציאתו מפתח דרום נתחייב להזות שם מיד, אי לאו דכתיב ויצא, שהזקיקו הכת' לצאת עד קרן דרומית מזרחית, וכיון שהזה על קרן מזרחית דרומית חוזר למקומו בקרן דרומית מערבית, ומשם הולך ומזה בסמוך לו בקרן מערבית צפוני', ומשם בקרן צפונית מזרחית.
<h2>דף נט.</h2>
ר' אליעזר אומר במקומו הוא עומד ומחטא. פי' תנא קמא סבר הקפה ברגל צריך לעשות ור' אליעזר סבר הקפה ביד. במאי קמיפלגי, מר סבר דמזבח הפנימי כסביב דמזבח החיצון. ומזבח החיצון לא איפש' להקיף כי אם ברגל. ומר סבר סביב דמזבח הפנימי במקום חד קרן דמזבח החיצון קאי. פי' שהקרן שלמזבח הוי אמה על אמה, כשיעור כל מזבח הפנימי. תניא, אמ' ר' ישמעאל בן אלישע שני כהנים גדולים נשתיירו ממקדש ראשון, אחד אומ' ברגלי היקפתי ואחד או' בידי היקפתי.
פיס'. ועל כולם הוא נותן כול'. כי היכי דלא ליתווסו מאניה. פי' כל הקרנות שהיו רחוקות ממנו קצת היה פושט ידו ונותן ממטה למעלה, שהיה גב ידו למטה ואצבעו למעלה, אבל בקרן זו שהיתה לפניו אינו נותן אלא ממעלה למטה, גב היד למעלה ואצבעו למטה, כדי שלא ירד הדם על בגדיו אם יגביה אצבעו למעלה וגב ידו יהיה למטה.
מתני'. היזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי שלמזבח החיצון [ושל מזבח החיצון] היה שופך על יסוד דרומי. אילו ואילו מתערבין ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננים לזבל ומועלין בהן. תניא, כשהוא מזה אינו מזה על גבי אפר ולא על גבי גחלים אלא חותה גחלים אילך ואילך ומזה. מאי טיהרו, אמ' רבה בר שילא על גילויו שלמזבח, כדכת' [שמות כ"ד] וכעצם השמים לטהר. תניא בתוספת' [פ"ג ה"ב] לא היה מזה אלא על גגו שלמזבח והיא נכפפת על הקיר, ועל כל הזייה טבילה. תניא ר' יוסי אומ' בצד דרומי הוא נותן, ר' חנינ' אומ' בצד צפוני הוא נותן, במאי קא מיפלגי, מר סבר פיתחא בצפון הוה קאי ומר סבר פתח בדרום קאי. פי' ר' יוסי סבר פתחא בצפון קאי, ובקרן מערבית צפונית פגע ברישא, אלא משום דכת' ויצא יהיב בקרן צפונית מזרחי', ומקיף דרך ימין צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית, וברוח דרום שסיים ההזאות שלקרנות שם הוא נותן ז' הזאות. ור' חנינא סבר פתחא בדרום קאי, וכי נפיק במערבי' דרומית פגע התם לא יהיב ברישא, כדאמרן ויצא אל המזבח עד דנפיק לקרן דרומית מזרחית והדר למערבי' דרומי' לשמאל, משו' דבה איחייב כדאמרן לעיל, ומשם, לצפונית מזרחית, והתם דגמר לחיטוי יהיב ז' הזאות. דכולי עלמ' מיהת היכא דגמרי מתנות התם יהיב, מאי טע', אמ' קרא וטהרו וקדשו, מקום קידושו שם תהא טיהרו. פי' מקום שקידשו בקרנותיו שם טיהרו בהזאות.
<h2>דף נט:</h2>
פיס'. ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן. ת"ר, מועלין בדמים דברי ר' מאיר ור' שמעון, וחכמ' אומ' אין מועלין בהן. עד כאן לא פליגי אלא בדרבנן, אבל מדאורייתא אין מועלין בהן. פי' מעילה דרבנן יש בדמים שחייב לשלם הקרן, אבל לא מעילה דאורייתא, להביא קרבן מעילה. מנהני מילי, אמ' עולא דאמ' קרא לכם, שלכם, דבי ר' ישמעאל תנא לכפר, לכפרה נתתיו ולא למעילה. ר' יוחנ' אמ' קרא הוא, כלפני כפרה כלאחר כפרה, מה לאחר כפרה אין בו מעילה אף לפני כפרה אין בו מעילה. ואימ' הוא לאחר כפרה כלפני כפרה, מה לפני כפרה יש בו מעילה אף לאחר כפרה יש בו מעילה, אין לך דבר שנעשת מצותו ומועלין בו. חוץ מהרמת הדשן ובגדי כהן גדול ועגלה ערופה, והן שלשה כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין.
<h2>דף ס.</h2>
מתני'. כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר, הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור ויזה כתחילה מבפנים. וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה בפני עצמן. ר' אלעזר ור' שמעו' אומ' ממקום שפסק הוא מתחיל. פי' כל עבודות יום הכיפור' צריך לעשותן כסדר שהן כתובין בתורה, ואם הקדים המאוחר למוקדם לא עשה כלום, משום דכת' בתורה והיתה זאת לכם לחקת עולם, וכל היכא דכתיב חוקה לעכב, ואם הקדים זריקת דם השעיר לזריקת דם הפר פסולה היא, שצריכה להיות מאוחרת לדם הפר, הילכך יחזור ויזה ממנו דם השעיר לאחר דם הפר.
ת"ר, כל מעשה יום הכיפורים, הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. אמ' ר' יהודה אימתי בדברים הנעשין בבגדי לבן בפנים, אבל בדברים הנעשין בבגדי זהב בחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, אמ' ר' נחמיה בד"א בדברים הנעשין בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ, אבל בדברים הנעשין בבגדי זהב, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. פי' ר' יהודה סבר דווק' עבודות הנעשות בבגדי לבן בפנים, כגון קטרת וזריקת דם פר ושעיר מעכבות זו את זו, אבל עבודות הנעשות בבגדי לבן בחוץ, כגון שני וידויי הפר והגרלות השעירים וחפינת הקטרת ושחיטת השעיר והפר, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, וכל שכן עבודות הנעשות בבגדי זהב בחוץ, כגון תמיד שלשחר וקטרת והטבת נירות ומוספין ותמיד של בין הערבים, ור' נחמיה סבר כל עבודות הנעשות בבגדי לבן ואפי' בחוץ מעכבות זו את זו, אבל הנעשות בבגדי זהב [אין] מעכבות זו את זו. אמ' ר' יוחנ' ושניהן מקרא אחד דרשו, והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישר' מכל חטאתיכם אחת בשנה.
<h2>דף ס:</h2>
ר' יהודה סבר מקום המתכפרין בו פעם אחת בשנה. פי' אילו בגדי לבן, ועל כל עבודות הנעשות בבגדי לבן כתיבה חוקה. ולר' יהודה אטו מקום כת'. פי' מנא ליה לר' יהודה דהאי חוקה אלפני לפנים, בשלמ' לר' נחמיה דאמ' אבגדי לבן קאי שפיר, דכת' לעיל מיניה ולבש בגדי הבד בגדי הקדש, אלא לר' יהודה מנא ליה דאלפני ולפנים קאי. אלא היינו טעמ' דר' יהודה, דכת' זאת וכת' אחת, חד למעוטי בגדי זהב מבפנים, וחד למעוטי בגדי לבן מבחוץ. פי' אם כן לא כת' חוקה אלא אבגדי לבן מבפנים. ור' נחמיה חד למעוטי בגדי זהב וחד למעוטי שירים דלא מעכבא. ור' יהוד' סבר שירים מעכבי.
<h2>דף סא.</h2>
ת"ר, וכלה מכפר את הקודש זה לפני לפנים, ואת אהל מועד זה היכל, ואת המזבח זה מזבח הזהב, מלמד שכל אחד ואחד בפני עצמו. פי' שאין לכולן כפרה אחת, אלא כל אחת כפרה בפני עצמו. מיכן אמרו נתן מקצת דמים שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבפנים. פי' ישחוט פר או שעיר אחר ויתחיל ויזרוק מכתחילה, שכל כפרות שבפנים הן כפרה אחת ולא יעלו זה בלא זה, הילכך אותן המקצת שנתן הפסיד. ר' אלעזר ור' שמע' אומ' אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר המתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל במתנות שבחוץ. נתן מקצת מתנות שבחוץ ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל כתחילה במתנות שבחוץ, ר' אלעזר ור' שמעו' או' אינו מתחיל אלא ממקום שפסק. גמר מתנות המזבח ונשפך הדם דברי הכל אין מתן היסוד מעכב, אמ' ר' יוחנ' ושניהן מקרא אחד דרשו, מדם חטאת הכפורי' אחת בשנה. פי' מקרא הוא בסוף פרשת ואתה תצוה, וכפר על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכיפורים אחת בשנה יכפר עליו. ר' מאיר סבר חטאת אחת אמרתי לך ולא שתי חטאות. פי' בבהמה יכפר על המזבח ולא בב' בהמות, שיזרוק מקצת מבהמה זו ומקצת מבהמה זו, והילכך אם נשפך הדם במקצת המתנות יביא בהמה אחרת שיבואו כולן מבהמה אחת. ור' אלעז' ור' שמע' סברי חיטוי אחד אמרתי לך ולא שני חיטויין. הילכך אין לשנות בהזאות.
<h2>דף סב.</h2>
שני שעירי יום הכיפורים, מצותן שיהו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ולקיחתן כאחת. ואע"פ שאינן שוין כשירין. לקח אחד היום ואחד למחר כשירין. ת"ר, יקח שני שעירי, מיעוט שעירי שנים, מה ת"ל שני, שיהו שניהן שוין. ומניין שאע"פ שאין שוין, ת"ל שעיר שעיר ריבה, טעמ' דרבי רחמ' הא לא רבי רחמ' הוה אמינא דפסולין, עיכובא מנלן, סד"א שני שני כת', והשתא דרבי רחמ' שני שני למה לי, שיהו שוין במראה ובקומה ובדמים.
מתני'. מת אחד מהן, אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשיני, ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהן כתחילה, ויאמר אם משלשם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו, ואם שלעזאזל מת זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשיני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה, שאין חטאת ציבור מתה. ר' יהודה אומ' תמות. ועוד אמ' ר' יהודה נשפך הדם ימות המשתלח, ואם מת המשתלח ישפך הדם. פי' אם מת אחד משני השעירים קודם שהגריל עליהן, יקח אחד מן השוק ויזווג לשיני שנשאר, כדתנן לקח אחד היום ואחד' למחר כשירה, אבל לאחר שהגריל עליהן והוקבע אי זה לשם ואי זה לעזאזל לא יוכל ליקח בלא (הרגלה) [הגרלה], כדאמרן לעיל [מ' ע"ב] שהגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת, הילכך צריך להביא אחרים ויגריל עליהן ויקבע אחד לשם ואחד לעזאזל, ויאמר אם שלשם מת, פי' אם משלשם מת, יאמר כך, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים ויעמוד תחתיו, ואם שלעזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו. נמצא שיש לנו עכשיו שני שעירין שלשם או שני שעירים שלעזאזל, האחד עושין בו מצות היום והשיני שהוא יתר ירעה עד שיסתאב ויפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה, דהיינו לקיץ המזבח, ואע"ג דהוי חטאת שכיפרו בעליה דלמיתה אזלא, הני מילי דיחיד אבל דציבור אינה מתה אלא רועה, ור' יהוד' סבירא ליה דגם דציבור מתה.
<h2>דף סד.</h2>
אמ' רב שיני שבזוג ראשון יקרב. פי' אותו שנשאר מזוג ראשון עושין בו מצות היום, ושיני שבזוג שיני ירעה עד שיסתאב. ור' יוחנ' אמ' שיני שבזוג ראשון ירעה ושיני שבזוג שיני יקרב. במאי קמיפלגי, ר' יוחנ' סבר בעלי חיים נדחין. פי' השיני שבזוג ראשון משעה שמת חבירו נדחה, דבענן שיהו שניהן קיימין, וכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה, הילכך שיני שבזוג שיני יקרב ושיני שבזוג ראשון ירעה. ורב סבר אין בעלי חיים נדחין, הילכך שיני שבזוג ראשון יקרב, שמצוה בראשון, והשיני שבזוג שיני ירעה.
<h2>דף סד:</h2>
אמ' רב' דיקא מתני' כוותיה דרב, דקתני אם משלשם מת זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואילו אידך כדקאי קאי. פי' אילו היה קרב שיני שבזוג השיני הוה ליה למיתני והשיני יתקיים תחת השיני שלראשון, אלא ש"מ השיני שבזוג ראשון יקרב.
<h2>דף סה.</h2>
פיס'. ועוד אמ' ר' יהוד' נשפך הדם ימות המשתלח. פי' כיון דנשפך הדם נפסל המשתלח. דכיון דלא אתעביד מצוותיה דחבריה אינו מועיל זה לשלחו, וצריך להביא שנים אחרים ולהגריל עליהן, ואותו שיפול הגורל לשם יקרב לשם, ושעלה עליו הגורל משתלח לעזאזל, ואותו שלעזאזל מזוג ראשון ימות, דכיון שנדחה שוב אינו חוזר ונראה. ורבנ' פליגי עליה ואמרי בעלי חיים אינן נדחין, הילכך יותר טוב שישתלח הראשון מפני שמצוה בראשו', והאי נמי דיקא כרב דקסבר תנא קמא בעלי חיים אינן נידחין, ור' יהוד' סבר בעלי חיים נדחין, ומשום הכי ימות משתלח זה שבזוג שיני.
פיס'. מת המשתלח ישפך הדם. בשלמ' נשפך הדם ימות המשתלח, דלא אתעביד מצותיה, אלא מת המשתלח אמאי ישפך הדם, הא אתעבידא מצוותיה. פי' עיקר המשתלח הוא ההגרלה, וכיון שנפל עליו הגורל לעזאזל כבר נגמרה המצוה ושילוחו בחוץ אינה עבודה, ולמה ישפך הדם שלחבירו. אמרי דבי ר' ינאי אמ' קרא יעמד חי, עד מתי זקוק להיות חי עד שעת מתן דמים שלחבירו. פי' שזקוק להיות חי עד שיזרוק הדם, ולא יועיל לזרוק דמו שלזה כיון שמת חבירו, וצריך להביא שנים אחרים ויגריל עליהן, והראשון שנשחט כבר כיון שנדחה אחר שחיטתו אינו חוזר ונראה, וליכא מאן דפליג בהא.
<h2>דף סו.</h2>
מתני'. בא לו אצל שעיר המשתלח וסמך שתי ידיו עליו והתודה. וכך היה או', אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל, אנא השם כול'. מסרו למי שהוא מוליכו, הכל כשירין להוליכו, אלא שעשו הכהנים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. אמ' ר' יוסי מעשה והוליכו ערשלה מציפורי, ויש' היה.
<h2>דף סו:</h2>
ת"ר, איש להכשיר את הזר, עתי שיהא מזומן, עתי אפי' בשבת, עתי אפי' בטומאה. איש להכשיר את הזר פשיט', מהו דתימ' כפרה כתיבא ביה קמ"ל. עתי' אפי' בשב', למאי היל' אמ' רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתיפו. פי' דאמ' משום איסור תחומין הא קיימלן דאיסור תחומי' לאו דאורייתא, ומאי אצטריך קרא למישרינהו, אלא האי קרא לא אתא [אלא] שאם היה חולה השעיר מרכיבו על כתיפו ודוחה שבת, כמאן דלא כר' נתן, דאי ר' נתן האמ' חי נושא את עצמו. אפי' תימ' ר' נתן, חולה שאני. אמ' רפרם זאת אומר' עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. פי' שאם יש איסור הוצאה ביום הכיפור' מאי אצטריך קרא להתיר אם חל יום הכיפורים בשבת, מה לי חול מה לי שבת, כיון דדחי יום הכיפורים דחי שבת, דזה וזה איסור כרת הן, אלא ודאי מהכא ילפינן דאין איסור הוצאה ביום הכיפורים מדאוריית', ומשום הכי אצטריך קרא למשרי שבת. ובכריתות פרק אמרו לו [י"ד ע"א] מייתינן לה להא דרפרם, ואמרי' עלה וממאי דיל' שאני שעיר המשתלח דהכשירו דיום הכיפורים בכך, אלא דרפרם בדותא היא. פי' לעולם יש הוצאה ליום הכיפורים מן התורה, ואם דוחה שעיר המשתלח יום הכיפורי' מפני שהוא הכשר היום ואל ידחה שבת, להכי אצטריך קרא למישרי אף שבת. עתי אף בטומאה, למאי הילכת'. פי' מאי איסור טומאה יש חוץ לעזרה, ומה בכך אם היה המשתלח טמא. אמ' רב ששת שאם ניטמא משלחו נכנס לעזרה ומוסרו הכהן לו ומוליכו.
מתני'. וכבש עושין לו מפני הבבליין, שהיו מתלשין בשערו ואו' לו טול וצא טול וצא.
אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנ' לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאין הבבליים היו קורין אותן על שמם. פי' בני ארץ ישר' שונאין את בני בבל מפני שלא עלו בימי עזרא ונשארו בבבל, והיו תולין הקללה בהן.
מיקירי ירושלם היו מלוין אותו עד סוכה ראשונה. עשר סוכות מירושלם ועד צוק, (תשעה) [תשעים] ריס, שבעה ומחצה מיל. ועל כל סוכה וסוכה או' הרי מזון, ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מן האחרון שבהן, שאינו הולך עמו בצוק אלא עומד ברחוק ורואה את מעשיו. פי' היו עושין מקום גבוה שהיה מוליכו עליו עד חוץ לעיר, ואותו מקום קורא כבש מפני הבבליים שהיו מתלשין בשערו ואומ' לו טול מהרה עוונותינו עליך וצא, והיו עוברין, שאסור לתלוש מבעלי חיים ביום הכיפורים.
<h2>דף סז.</h2>
פיס'. עשר סוכות מירושל' ועד צוק. פי' תשעים ריס היה רחוק אותו הצוק, אותו הסלע שהיה דוחה השעיר עליו, מירושלם, וז' ריס ומחצ' הוא מיל, שנמצאו צ' ריס י"ב מילין. מירושלם ועד סוכה הראשנה מיל אחד, ובין כל סוכה וסוכה מיל אחד, הרי י' מילין, מסוכה אחרונה עד הצוק היו שני מילין, ד' אלפי' אמה, ובעבור זה היו רשאין ללוותו מסוכה לסוכה, שאין ביניהן אלא מיל אחד שהוא תחום שבת, וכבר שבתו שם מערב יום הכיפורים ולנו שם, כדי שילוו את המשלח מסוכה לסוכה. אבל העומד בסוכה אחרונה לא היה רשיי ללוותו עד הצוק, מפני שהיה רחוק שני מילין, אלא היה מלוה אותו מיל אחד ועומד שם ורואה מרחוק עד הצוק מה היה עושה המשלח את השעיר כשהגיע לצוק. וכשתחלק המיל שהוא אלפים אמה לע' חלקים וחצי יגיע לכל חלק רס"ו אמות וד' טפחים, ובעבור זה נקרא ריס כחשבון המאות, ובעבור זה הפרידו הי' מן הס' ואמרו ריס ולא אמרו ר"ע, כי הי' אין כולן אמות אלא ו' אמות, וד' טפחים והריס הן אמות. פיס'. אלא אומ' לו הרי מזון. תנא מעולם לא נצרך אדם לכך, אלא אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו.
מתני'. חלק לשון שלזהורית, חציו קשור בסלע וחציו בין קרניו, ודוחפו לאחריו ומתגלגל ויורד, ולא היה מגיע למחצית ההר עד שנעשה איברים איברים, ובא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך. מאימתי מטמא בגדים משיצא מחומת ירושלם, ר' שמע' או' משעת דחייתו לצוק. וניקטריה כוליה בין קרניו, זמנין דכייף ליה לרישיה ולאו אדעתיה. ת"ר, בראשנה היו קושרין לשון שלזהורית על פתח אולם מבחוץ, הלבין היו שמחין, לא הלבין היו עציבין, התקינו שיהו קושרין אותו חציו בסלע וחציו בין קרניו. אמ' ר' נחום משום ר' אלעזר הקפר, בראשנה היו קושרין לשון שלזהורית על פתח האולם מבפנים, וכיון שהגיע שעיר למדבר הלבין וידעו שנעשת מצותו, שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.
פיס'. לא היה מגיע כול'. אותן האיברים מה הן בהנאה, רב ושמואל חד אמ' מותרין וחד אמ' אסורין. מאן דאמ' מותרין דכתיב במדבר, ומאן דאמ' אסורין דכת' אל ארץ גזירה. פי' במדבר הפקר כמדבר, וגזירה שיהו נגזרין בהנאה.
<h2>דף סז:</h2>
ת"ר, עזאזל שיהא עז וקשה ת"ל במדבר (במדבר), ומניין שבצוק ת"ל גזירה. בא וישב לו תחת סוכה האחרונה. התירו לו לבוא שלא יעמוד במדבר ויתפחד, יותר לא התירו לו.
פיס'. מאימתי מטמא בגדים כול'. ת"ר והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו, אין השולח את המשלח מטמא בגדים, יכול משיצא חוץ לחומת העזרה ת"ל לעזאזל, יכול עד שמגיע לצוק ת"ל והמשלח, הא כיצד משיצא חוץ לחומת ירושלם. ר' מאיר (אלו) [אומר] לעזאזל יכבס עד שיגיע לצוק, ר' שמע' אומ' והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס, זורקו בבת ראש ומטמא בגדים.
מתני' בא לו אצל הפר ואצל השעיר הנשרפין. קרעו והוציא את אימוריהן ונתנן במגס והקטירן על גבי המזבח. קלען במקלות והוציאן לבית השריפה. מאימתי מטמין בגדים משיצאו מחומת העזרה, ר' שמע' אומ' משיצת האור ברובו.
אמ' ר' יוחנ' כמין קליעה. פי' היה עושה מן המקלות כמין קליעה בין שני מוטות ומשכיבן עליה ומוציאן אותן לחוץ. תנא לא היה ניתוח עולה אלא עור על גבי בשר. פי' צריך היה לנתחו בעת ששורפו, ולא היה מפשיטו ומנתחו כדרך שעושין בעולה אלא היה מנתחו עור על גבי בשר, [מנא הני מילי] פי' מנלן דבעי ניתוח בלא הפשט. דתניא ר' אומ' נאמר כאן עור ובשר ופרש ונא' להלן עור ובשר ופרש. פי' בפר כהן משיח כת' ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו ופרשו, [ס"ח א'] מה להלן על ידי ניתוח בלא הפשט אף כאן. והתם גופיה מנלן, דתניא וקרבו ופרשו והוציא, מלמד שמוציאו שלם. פי' בתר האי קרא כת' והוציא אצל קרבו ופרשו, לומר לך שלא יוציא מנותח, אלא כמו שעומד כל הפר שלם בבשרו וקרבו ופרשו כך היה מוציאו. יכול ישרפנו שלם, נאמ' כאן ראשו וכרעיו ונאמ' להלן ראש וכרעים. פי' גבי עולה וקרבו וכרעיו ירחץ במים. מה להלן על ידי ניתוח אף כאן על ידי ניתוח, אי מה להלן על ידי הפשט אף כאן על ידי הפשט, (אף כאן על ידי הפשט) ת"ל וקרבו וכרעיו, מאי תלמודא, אמ' רב כשם שפרשו בקרבו כן בשרו בעורו.
<h2>דף סח.</h2>
פיס'. מאימתי מטמין בגדים כול'. ת"ר, נאמר כאן מחוץ למחנה ונאמ' להלן מחוץ למחנה. פי' בפר העלם דבר שלציבור. מה להלן אתה נותן להם חוץ לשלש מחנות אף כאן חוץ לשלש מחנות, ומה כאן חוץ למחנה אחת מטמא בגדים אף כאן חוץ למחנה אחת מטמא בגדים. והכא מנלן, דתני' יוציא מחוץ למחנה, לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמא בגדים. (והכא) פי' האי מחוץ למחנה דהא ילפינ' מפר העלם דבר של ציבור שצריך ג' מחנות. והאי דכת' חוץ למחנה, דמשמ' מחנה אחת, זהו לעניין טומאה, כדסמיך ליה ושרפו, כלומ' מטמא בגדים מיד כמו שמטמא בשעת השריפה. והתם מנלן, דתניא והוציא את [כל] הפר אל מחוץ למחנה, חוץ לג' מחנות, או אינו אלא חוץ למחנה אחת, כשהוא אומ' בפר העדה אל מחוץ למחנה, שאין ת"ל, שהרי כבר נאמ' אל שפך הדשן ישרף, תן לו מחנה שלישית, ור' שמע' האי מחוץ למחנה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא ר' אליעז' אומ' נאמ' כאן מחוץ למחנה ונאמ' להלן מחוץ למחנה. פי' גבי פרה אדומה. מה כאן חוץ לג' מחנות אף (כאן) להלן חוץ לג' מחנות, ומה להלן במזרחה של ירושלם. פי' דכת' בה והזה אל נכח פני אהל מועד, אלמא לצד מזרח היו שורפין אותה. אף כאן למזרחה שלירושלם. ורבנן היכא שריף להו, כדתניא היכן נשרפין בצפונה של ירושלם חוץ לשלש מחנות.
<h2>דף סח:</h2>
ת"ר, והשורף, מטמא בגדים ולא המצית את האור מטמא בגדים ולא המסדר את המערכה, ואי זהו השורף המסייע בשעת שריפה. יכול משנעשה אפר מטמא בגדים, ת"ל אותם, אותם מטמאי' בגדים ואין אפר מטמא בגדים דברי ר' יהודה, ר' שמעון אומ' אין מטמין בגדים עד שיצת האור ברובן.
מתני'. אמרו לו לכהן גדול הגיע השעיר למדבר. ומניין היו יודעין שהגיע השעיר למדבר, דרבאות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמ' ר' יהוד' והלא סימן גדול היה להם שלשת מילין מירושלם ועד בית חורון, הולכין מיל וחוזרין מיל ושוהין כדי הילוך מיל ויודעין שהגיע שעיר למדבר, ר' שמע' אומ' והלא סימן אחר גדול היה להן, לשון שלזהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע למדבר היה הלשון מלבין, שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. פי' דורבאות עצים ארוכין, שקושרין הסודרין בראשיהן ומניפין מן הצוק ורואין בירושלם שלשת מילין מירושלם ועד בית חורון. אמ' אביי ש"מ בית חורון למדבר קיימא, וקסבר ר' יהוד' כיון שהגיע השעיר במדבר נעשת מצותו. פי' שלא היה קורא כהן גדול עד שלא נעשת עבודת השעיר, והולכין עמו עד סוכה ראשנה, ושוהין שם כשיעור שילך בסוכה אחרונה, וחוזרין מיל, הרי ג' מילין. ובאילו שלש מילין מכל הגנות והפרדיסין שהיו חוץ לירושלם והגיע לבית חורון בקצה המדבר.
בא לו כהן גדול לקרות. אם רוצה בבגדי בוץ קורא [ואם לאו קורא] באצטלית הלבן משלו. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא אחרי מות ואך בעשור. וגולל את התורה ומניחה בחיקו, ואו' יותר ממה שקריתי לפניכם כת' כאן. ובעשור שבחומש הפיקודים קורא על פה, ומברך עליה שמונה ברכות על התורה על העבודה ועל ההודאה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל הכהנים ועל שאר תפילה. פי' קריאת כהן גדול היא מצוה, כדאמרן בריש מסכתין אמ' ר' יוח' בשם ר' שמע' בן יוחי מניין שאף מקרא פרשה מעכבת, ת"ל ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה י"י לאמר אף דיבור מעכב. חזן הכנסת נוטל ספר תורה כול'. ירושלמי [ה"א], בכל אתר איתמר הולכין אצל התורה ואין מוליכין התורה אצלו אין על ידי שהן אנשים גדולים התורה מתעלה בהן, והא תמן מוליכין תורה אצל גבי ריש גלותא, אמ' ר' יוסי בר בון תמן על ידי שהן זרעו שלבית דוד אינון עבדין ליה כמנהג אבהתהון.
<h2>דף סט.</h2>
וכהן גדול עומד ומקבל. עומד מכלל שהוא יושב, והתנן אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנ' ויבא המלך דוד וישב לפני י"י, כדאמ' רב חסדא בעזרת נשים הכא נמי בעזרת נשים.
<h2>דף סט:</h2>
וקורא אחרי מות ואך בעשור. ורמינהי מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, לא קשיא כאן בכדי שיפסוק התורגמן כאן בכדי שלא יפסוק התורגמן. והא עלה קתני עד כמה מדלג בנביא, עד כדי שלא יפסק התורגמן, הא בתורה כלל כלל לא, אמ' אביי לא קשיא כאן בעניין אחד כאן בשני עיניינות, דתניא מדלגין בתורה בעניין אחד ובנביא בשתי עיניינות וזה וזה כדי שלא יפסוק התורגמן, ואין מדלגין מנביא לנביא, ובנביא שלשנים עשר מדלגין [ע' ע"א] ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. — וגולל ספר תורה ומניחה וכול'. וכל כך למה, כדי שלא להוציא לעז על ספר תורה.
<h2>דף ע.</h2>
ובעשור שבחומש הפקודי' קורא על פה. אמאי וניגלול וניקרי, אמ' רב הונא בריה דרב יהוש' לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד ציבור. פי' מאחרי מות ואך בעשור דילג וגולל מפני שהן קרובין זה לזה, אבל זה שבחומש הפקודי' צריך לומר על פה, ומפני כבוד ציבור אין גוללין. וניתי אחרינא וניקרי, אמ' רב יהוד' משו' פגמיו של ראשון. ומי חיישינן לפגמא, והאמ' ר' יצחק נפחא ראש חדש טבת שחל להיות בשבת מוציאין ג' תורות וקורין באחד בעניינו שליום ובאחד בשל ראש חודש ואחד בשל חנוכה, תלתה גברי בתלתא ספרי ליכא פגמא חד גברא בתרי ספרי איכא פגמא.
פיס'. ומברך עליה שמונה ברכות. על התורה, הבוחר בתורה. על העבודה, שאותך לבדך ביראה נעבוד. על ההודייה, הטוב לך להודות. על מחילת העון, מוחל עמו ישראל ברחמים. על המקדש, הבוחר במקדש. על ישר', הבוחר בישראל. על הכהנים, הבוחר בכהנים. על שאר תפילה, תחינה ובקשה שעמך ישר' צרכיהן לפניך בא"י שומע תפילה. מתני'. הרואה כהן גדול כשהוא קורא לא היה רואה פר ושעיר הנשרפין, לא מפני שאינו רשיי אלא מפני שהדרך רחוקה ומלאכת שניהן כאחת.
לא מפני שאינו רשיי. פשיטא, אם רצה לילך מזו לזו למה לא יהא רשיי. מהו דתימ' כדריש לקיש דאמ' ריש לקיש אין מעבירין על המצות, ומה מצוה ברוב עם הדרת מלך. פי' מי שרואה כהן קורא או שריפת הפרים הוה אמינא אינו רשיי להעביר מצוה זו שפגע בה עבור מצוה אחרת. קמ"ל. ומה מצוה יש בדבר אם יעמוד, שתיעשה המצוה ברוב עם.
אם בבגדי בוץ קורא כול'. אם קורא באצטלית לבן שלו כשפשט בגדי בוץ וקידש ידיו ורגליו באותה הפשיטה כדאמרן לעיל, דתרי קידושי חד אפשיטה וחד אלבישה עביד להו, ולבש אצטליתו, ועכשיו פשטה, ירד וטבל ולבש בגדי זהב מקדש ויצא ועשה אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים, דברי ר' אליעז'. בגמרא מייתי ברייתא דתני הכי ר' אליעזר אומ' ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם ואימורי חטאת ופר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד שלבין הערבים. ומפר' טעמ' דר' אליעזר דעביד כדכת' באוריי', ברישא עביד דתורת כהנים והדר עביד דחומש הפקודי', פי' תחילה צריך לעשות תמיד שלשחר שהוא קודם, ואחר כך עושה עבודת היום הכת' בתורת כהנים, ואחר כך ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם זהו אילו ואיל העם, ואחריכן היה מקריב פר ושעיר, כדכת' אחר ויצא את עולתו וגו' ואת חלב החטאת הקטיר המזבחה, ואחר כך היה מקריב המוספין האמורי' בחומש הפקודי' פר אחד איל אחד ושבעת כבשים ושעיר עזים אחד חטאת. וכל אילו היה עושה אחר עבוד' היום, והיה עושה עם תמיד שלבין הערבים, ואע"פ שגם האיל כת' בכלל המוספין, קסבר ר' אליעזר הוא האיל האמור כאן באחרי מות ומאת עדת בני יש' יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה, הוא האמ' בחומש הפקודים, והכת' מפרידן מן המוספין, ואחר כך ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם, שהיה מקריבו עם אילו לאחר שכלתה עבודת היום, ואחריכן חלב החטאת, ואחריכן היה מקריב כל האימורין. ר' עקיבה או' עם תמיד שלשחר היו קריבין כול', בגמר' מייתי דתני הכי. ר' עקיבה אומ' פר העולה ושבעה כבשים היו קריבין עם תמיד שלשחר שנ' מלבד עלת הבקר אשר לעולת התמיד על עלת התמיד יעשה ונסכו, ואחר כך עבודת היום, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, שנאמ' ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים, ואחר כך אילו ואיל העם, ואחר כך אימורי חטאת, ואחר כך תמיד שלבין הערבים. פי' קסבר ר' עקיבה כל המוספין היו קריבין לאחר תמיד שלשחר, שהרי בכל המוספין כת' מלבד עלת הבקר אשר לעולת התמיד או על עלת התמיד יעשה ונסכו, דמשמע שלאחר שיקריבו תמיד שלשחר יקריבו המוספין, הילכך בין פר העולה בין שבעת הכבשים שלמוספין היו קריבין עם תמיד שלשחר. ודין היה שגם איל העם שהוא מן המוספין, דגם ר' עקיב' סבר דאיל האמור באחרי מות הוא האיל האמור בחומש הפקודים, והיה דינו שיקרב עם תמיד שלשחר, אלא הכת' הוציאו מכללו וכת' ויצא ועשה את עולתו ואת עלת העם וקבע לו שיקריבנו עם אילו לאחר עבודת היום. וגם השעיר שהוא מן המוספין דין היה שיקרב עם תמיד שלשחר קודם עבודת היום, אלא משום דכת' ביה ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים, דמשמ' לאחר שתקריבו חטאת הכיפורים, דהיינו שעיר הנעשה בפנים, תקריבו שעיר זה הנעשה בחוץ, משום הכי אינו יכול להיקרב עם כל המוספין אחר תמיד שלשחר, היל' היה מקריב אחר תמיד שלשחר פר ושבעה כבשים שלמוספין, ואחר כך שעי' הנעשה בחוץ, כדכת' מלבד חטאת הכיפורים, ואחר כך אילו ואיל העם כדכת' קרא ויצא ועשה עולתו וגו', ואחר כך אימורי פר ושעיר שלפנים כדכת' בתריה ואת כל חלב החטאת וגו', ואחר כך היה עושה תמיד שלבין הערבים. ור' אליעזר. דאמ' דמוספין קריבין אחר עבודת היום כסדר שהן כתובין בתורה. מאי עביד. מהאי קרא דכת' מלבד עלת הבקר. אמ' לך, הני מילי בשאר ימים טובים שאין שם קרבן אחר לעבודת היום כי אם המוספין, אז הם קריבין אחר תמיד שלשחר, אבל ביום הכיפורים שיש עבודת היום, עבודת היום קודמת למוספין, שהרי היא כתובה בתורה קודם המוספין, ושעיר החיצון נמי הוא קרב אחר כל המוספין, כדכת' באוריית', וקרא דר' עקיבה מלבד חטאת הכפורים דריש ליה ר' אליעז' כדדרשינן בפרק קמא דשבועות [ב' ע"א] על מה שזה מכפר זה מכפר, מה הפנימי אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה, אף החיצון אינו מכפר אלא על שיש בה ידיעה, כדמפר' התם. דכול' עלמ' חד איל הוא כמאן כר', דתניא הוא האיל האמור כאן הוא האיל האמור בחומש הפקודי' דברי ר', ר' אלעזר בר' שמעו' אומ' שני אלים הן. מאי טע' דר' דכתיב אחד, ור' שמע' בן אלעזר מאי אחד מיוחד שבעדרו.
אם בבגדי בוץ קרא קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד [וטבל עלה] ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו ויצא ועשה אילו ואיל העם ואת שבעת כבשים התמימים, דברי ר' אליעז'. ר' עקיבה או' עם תמיד שלשחר היו קריבין. ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קריבין עם תמיד שלבין הערבים.
מתני'. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו, נכנס להקטיר הקטרת שלבין הערבים ולהטיב את הנירות, קידש ידיו ורגליו ופשט, והביאו לו בגדי עצמו ולבש. ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו שיצא בשלום. פי' לאו קטרת בלחוד, אלא גם תמיד שלבין הערבים. ומשום דתנן לעיל היו קריבין עם תמיד שלבין הערבים לא הזכירו כאן, תדע דתמיד שלבין הערבי' לאחר הוצאת הכף עביד ליה, כדאמ' לעיל בפרק אמ' להם הממונה [ל"ב ע"ב] חמש עבודות הן, תמיד שלשחר בבגדי זהב, עבודת היום בבגדי לבן, אילו ואיל העם בבגדי זהב, הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, תמיד שלבין הערבים בבגדי זהב.
<h2>דף עא:</h2>
מתני'. כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה. בכתונת ובמכנסיים ובמצנפת ובאבנט. מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד וציץ ומעיל. באילו נשאלין באורים ותומים, ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך, ולבית דין. ולמי שצורך הציבור בו.
<h2>דף עג.</h2>
תניא, בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל בהן. — ת"ר, כיצד שואלין, השואל פניו כנגד הנשאל והנשאל פניו כלפי שכינה, והשואל אומ' הארדוף אחרי הגדוד האשיגנו, הנשאל אומ' רדוף כה אמר י"י עשה והצלח. ר' יהוד' אומ' אין צריך לומ' כה אמר י"י אלא עלה והצלח, ואין שואלין לו (אלא) בקול שנ' לפני י"י, ולא מהרהר בלבו שנ' ושאל לו, אלא כדרך שאמרה חנה בתפילתה שנ' וחנה היא מדברת על לבה.
<h2>דף עג:</h2>
כיצד נעשות, ר' יוחנ' אמ' בולטות ריש לקיש אמ' מצטרפות. פי' בולטות ע' משמעון ול' מלוי וה' מיהודה. וכל אות ואות עומדת במקומה, והשואל רואה אותן בולטות ויודע מה ענו לו. וריש לקיש אמ' מצטרפות, שכל אות נעתקת ממקומה ומצטרפות כלן במקומה ונעשין כולן תיבה אחת עלה. והא לא כת' צ', אמ' ר' שמואל בר יצחק אברהם יצחק ויעקב כת' שם. והא לא כת' ט', אמ' רב אחא בר יעקב שבטי ישורון כת' שם. פיס'. אין נשאלין אלא למלך. מנהני מילי, אמ' רב אבהו אמ' קרא ולפני אלעזר הכהן וגו', הוא זה מלך, וכל בני ישראל זה משוח מלחמה, וכל העדה זו סנהדרין.
יום הכיפורים אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. המלך והכלה ירחצו את פניהם, והחיה תנעול את הסנדל דברי ר' אליעזר, וחכמ' אוסרין. אסור, באכילה, ענוש כרת הוא, אמ' ר' אילא ואיתימא ר' ירמי' לא נצרכה אלא לחצי שיעור. הניחא לר' יוחנ' דאמ' חצי שיעור אסור מן התורה, דכיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל, אלא לריש לקיש דאמ' מן התורה אכילה קאמ' רחמ' והאי לאו בר אכילה הוא מאי איכא למימר, מודה ריש לקיש שאסור מדרבנן. וקיימלן ריש לקיש ור' יוח' הלכ' כר' יוחנ'.
<h2>דף עד.</h2>
תניא, אע"פ שאמרו אסור בכולן לא אמרו אסור אלא בפחות מכשיעו', הא כשיעור ענוש כרת, ואינו ענוש כרת אלא האוכל והשותה והעושה מלאכה בלבד.
<h2>דף עו.</h2>
הני חמשה עינויין כנגד מי. פי' ובגמ' יליף מנלן דהני חמשה איקרו עינוי. אמ' רב חסדא כנגד חמשה עינויין שבתור': בעשור, ואך בעשור, שבת שבתון, והיה לכם לחקת עולם, שבת שבתון. הני חמשה עינויין הוו ואנן שיתא תנן, שתייה בכלל אכילה.
<h2>דף עז:</h2>
ת"ר, אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש. ואסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה שיש לו חטטין סך כדרכו ואינו חושש. תנא דבי מנשה, רבן שמעון בן גמליאל אומ' אשה מדיחה ידה במים ונותנת פת (לבנו) [לבנה] קטן ואינה חוששת, מאי טע' אמ' אביי משום שיבתא. פי' רוח רעה השורה בלילה על הידים, ואינה מסתלקת מהן כי אם על ידי רחיצה, ואם תגע ידה בפת בלא רחיצה יסתכן הנער.
ת"ר, ההולך להקביל פני רבו ופני אביו ומי שגדול ממנו עובר עד צוארו במים ואינו חושש. רבא שרא להו לבני עבר ימינא למיעבר לנטורי פירי, אמ' ליה אביי תניא דמסייעא לך שומרי פירות עוברין כדרכן ואינו חושש. רב יוסף שרא להו לבי בי תרבו למיעבר במיא ולמיתי לפרקא ולמיזל, אמ' ליה אביי הא תינח למיתא דמצוה קאעביד, למיזל מאי מצוה קעביד, אמ' ליה אם כן נמצת מכשלן לעתיד לבוא. רב יהוד' ורב שמואל בר יהודה הוו קיימי אגודה דנהר פפא אמעברא דהצדד, הוה קאי רמי בר פפא באידך גיסא, רמא בהו קלא אמ' להו מהו למיעבר גבייכו למישאל שמעתא, אמ' ליה רב ושמואל דאמרי תרויהו עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו. פי' יש לפרש שיגביה גבדיו מידיו, ויהיו ידיו תחת בגדיו ולא יוציאם בתוך המים שלא ירחצם, דגופו ורגליו התירו אבל ידיו שהוא יכול לשומרן לא התירו. ואם צריך הוא להגביה בגדיו על צוארו או על ראשו, כדאמ' עובר עד צוארו במים ואינו חושש, ישים ידו על ראשו ולא ירחצם במים. וחפת הוא תרג' של חיק, בחיקו תר' בחיפתיה. גם יש לפרש שלא יוציא ידו מתוך חפת חלוקו, כדי שלא יראה שמוליך בגדיו אם יחלץ זרועותיו מבגדיו, אלא יעמדו בגדיו על זרועותיו דרך מלבוש. איכא דאמרי אמ' רב שמואל בר יהודה תנינא, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו. מתקיף לה רבא ובחול כי האי גוונא מי שרי, והכת' וימד אלף ויעבירני במים מי אפסים מיכן שמותר לעבור עד מי אפסים, וימד אלף ויעבירני מי ברכים מיכן שמותר לעבור עד הברכים, וימד אלף ויעבירני מי מתנים מיכן שמותר לעבור עד מי מתנים, מיכן ואילך נחל אשר לא אוכל לעבור. פי' אפסים קרסולים. אמ' אביי שני התם דרדיפי מיא.
<h2>דף עח.</h2>
והיה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד ולירושלם לחטאת ולנידה, אמ' רב יוסף מיכן רמז לנידה שתבא במים עד צוארה, ולית היל' כוותיה. פי' אע"פ שאינן עמוקין מתפשטת בהן לאורכה וטובלת בהן, ובלבד שיכסו כל גופה בבת אחת. תינח יום הכיפורים דליכא מנעל, שבת דאיכא מנעל מאי, אמ' רב נחמיה חתניה דבי נשיאה חזי לי ר' אמי ור' אסי דמטו לערקומא דמיא ועבדונהו למסנייהו דרך מלבוש ועברי. התינח מנעל סנדל מאי, אמ' רב רחומי לדידי חזי לי רבינא דמטא לעורקמא דמיא ועברינהו למסאניה דרך מלבוש ועבר, רב אשי אמ' סנדל לכתחילה לא. ריש גלותא איקלע לבי ר' נתן רפרם, וכולהו רבנן אתי לפירקא רבינא לא אתא, למחר בעא רפרם לאפוקי רבינא מדעתיה דריש גלותא, אמ' מאי טע' לא אתי מר לפירקא, אמ' ליה כרעיי כאיב לי, אמ' ליה וליסיים מסאניה, אמ' ליה גבא דכרעאי כאיב לי, וליסיים מר סנדליה וליתי, איכא עורקמא דמיא, וליעברינהו דרך מלבוש, אמ' ליה לא סבר לה מר להא דרב אשי סנדל לכתחילה לא. תני יהודה גרוגרות אסור לישב על גבי טיט ביום הכיפורים. אמ' ר' יהושע בן לוי ובטיט המטפחת. אמ' רבא ובטופח על מנת להטפיח. אמ' רב יהודה מותר להצטנן בפירות. רב יהודה מצטנן בקרא, רבא מצטנן בינוקא, רבה מצטנן במאני דכספא, ובין מאני דכספא ובין מאני דפחרא בין מליאי בין חסירי אסירי, דפחרא משום דמשלחי ובכספא משו' דאתי לאזדרבויי. פי' דמשלחי נמשכין מצד החיצון, שדרך החדש להקיא מימיו לחוץ, וכלי מתכות מפני שהמים מנענעין ונשפכין המים ואע"פ שהן חסירין, וזהו פי' לאזדרבויי. כי אתא רבה בר מרי אמ' מטפחת היתה לו לר' יהושע בן לוי, ערב תשעה באב שורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובין, למחר (ביום הכיפורי') מקנח בה פניו וידיו ורגליו. וביומא דכיפורי דאיכא למיחש לסחיטה. מביא מטפחת מערב יום הכיפורים ומקנח בה פניו ידיו ורגליו, ולמחר פושטה על גבי עיניו ואינו חושש.
אמ' רב (מנישא) [מנשיא] בר תחליפא אמ' רב עמרם אמ' רבה בר בר חנה באו ושאלו את ר' אליעזר מהו לצאת בסנדל שלשעם ביום הכיפורים, עמד ר' יצחק בן חקולא על רגליו ואמ' אני ראיתי את ר' יהושע בן לוי שיצא בסנדל שלשעם ביום הכיפורים, ואמינא ליה בתענית ציבור מאי ואמ' לי לא שנא. אמ' רבה בר בר חנה לדידי חזי לי ר' אלעזר שיצא בסנדל שלשעם בתענית ציבור, ואמינא ליה ביום הכיפו' מאי, אמ' לי לא שנא. רב יהודה נפיק ברהיטני, אביי נפיק בדהוצי, רבה נפק בדיקולי. פי' שעם ורהיטני והוצי מיני עשבים הן, ודיקולי הם עלי לולבי (ג') דקלים. ירושלמי [ה"א], יוצאין באנפליא שלבגד ביום הכיפורים, ואין יוצאין באנפליא שלעור, ר' יהושע בן לוי נפיק בלבוש סולייתיה ביום הכיפורים, אמ' אסתנס אנא, תלמיד דר' מונא הורה לחד מקריבוי דנשיאה למילבש סולייתיה דהוה אסתנס מן הדא דר' יהושע בן לוי.
<h2>דף עח:</h2>
ת"ר, תינוקות מותרין בכולן. באכיל' בשתייה וברחיצה, דרבותייהו היא. כדאמ' אביי אמרה לי אם רבותיה דינוקא מיא חמימי. ולא גזרו בהו רבנן ואסור' בנעילת הסנדל. גרסי' בתעניות, אמ' ר' אלעזר אסור לו לאדם שיושיט אצבעו קטנה במים בתשעה באב, כדרך שאסו' ביום הכיפורים, ואיתה נמי בפסחים בפרק מקום שנהגו [נ"ד ע"ב]. פיס'. המלך והכלה ירחצו את פניהם, מלך מאי טע', אמ' בר זבדא מלך ביופיו תחזינה עיניך, כלה מאי טע' שלא תתגנה על בעלה, אמ' ליה רב לר' חייא כלה עד כמה אמ' ליה כדתניא, אין מונעין תכשיטין מן הכלה ל' יום, וחיה מאי טע' משום צינה. וקיימלן יחיד ורבים הלכ' כרבים. אמ' שמואל כל משום סכנת עקרב מותר. מתני'. האוכל ביום הכיפורים ככותבת גסה כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לוגמיו חייב.
<h2>דף עט:</h2>
אמ' רב זביד כותבת הגסה שאמרו פחותה מכביצה, דכביצה משבעה, ככותבת מייתבא דעתיה.
<h2>דף פ.</h2>
והשותה מלא לוגמיו חייב. אמ' רב יהודה לא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד ונראה כמלא לוגמיו. ואקשי' בגמר', והא כמלא תנן. ומתרץ, מלא לוגמיו כי אחר.
<h2>דף פ:</h2>
ומתקיף לה ר' זירא כל העולם כולו ככותבת ועוג מלך הבשן ככותבת, אמ' ליה אביי אין קים להו לרבנן דככותבת מייתבא דעתיה, בציר מהכי לא מייתבא דעתיה, מיהו לגבי קטן טובא לגבי גדול פורתא. מתקיף לה ר' זירא בשר שמן ככותבת ולולבי גפנים ככותבת, אמ' ליה אביי אין קים להו לרבנן ככותבת מייתבא דעתיה, מיהו בשר שמן טובא לולבי גפנים פורתא. מתקיף לה ר' זירא מאי שנא אוכלין דכל העולם ככותבת ולגבי משקין כמלא לוגמיו דידיה, אמ' ליה אביי קים להו לרבנ' שתי כמלא לוגמיו דידיה מייתבא דעתיה, ואי לא לא מייתבא דעתיה. מתקיף לה רבה כזית בכדי אכילת פרס, ככותבת בכדי אכילת פרס, א"ל אביי אין קים להו לרבנן, ככותבת מייתבא דעתיה, אי אכיל לה כי האי שיעורא מייתבא דעתיה ואילא לא מייתבא דעתיה.
מתני'. כל האוכלין מצטרפין לככותבת וכל המשקין למלא לוגמיו, והאוכל והשותה אין מצטרפין. אמ' רב פפא אכל אומצא במלחא חייב, אמ' ריש לקיש ציר על גבי ירק מצטרף לככותבת, פשיט', מהו דתימא משקה הוא ולאו אוכל הוא קמ"ל. אמ' ר' ירמיה אכל אכילה גסה ביום הכיפור' פטור, אשר לא תעונה כת'. פי' שאכל ושבע בסעודתו המפסקת וחזר ואכל משחשיכה, והיא לו אכילה גסה שכבר אכל מבעוד יום יותר מדיי.
<h2>דף פא:</h2>
תני', ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש, יכול בתשעה ת"ל בערב, אי בערב יכול משתחשך ת"ל בתשעה, הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום, מיכן שמוסיפין מחול על קודש. אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מניין, ת"ל עד ערב. אין לי אלא יום הכיפורים שבתות מניין, ת"ל תשבתו. אין לי אלא שבתות ימים טובים מניין, ת"ל שבתכם. אבל מיהו התוספת אינו לא בכלל עונש ולא בכלל אזהרה, דלגבי עונש ואזהרה כת' בעצם היום, על עצמו שליום ענוש כרת ומוזהר ולא על התוספת. תני חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשתיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה מעלה עליו הכת' כאילו התענה תשיעי ועשירי. פי' יש לו שכר על אכילתו כאילו ציוהו השם להתענות תשיעי ועשירי ונתענה, או יש לומר שמפני שאוכל יפה בערב יום הכיפורי' וביום הכיפורים מתענה קשה לו עינויו יותר.
מתני'. אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאין ראויין לשתות פטור. שתה ציר או מורייס פטור. אמ' רבא כס פלפלי וזנגבילא ביומא דכיפורי פטור. והני מילי ביבישתא אבל ברטיבתא אוכלא הוו. — ת"ר, אכל עלי קנים פטור (עלי גפנים) ולולבי גפנים חייב, ואילו הן לולבי גפנים אמ' ר' יצחק כגון שלבלבו מראש השנה ועד יום הכיפורים, ורב כהנא אמ' כל שלא עברו עליהן שלשים יום. תניא כוותיה דר' יצחק, אכל עלי גפנים פטור לולבי גפנים חייב, אילו הן לולבי גפנים כגון שלבלבו מראש השנה ועד יום הכיפורים. פיס'. שתה ציר או מורייס פטור. הא חומץ חייב, מתני' מני ר' היא, דתניא ר' אומ' חומץ מיישב את הדעת. דרש רב גידל בר מנישא דמן נרש לית היל' כר', לשנה אייתו כולי עלמ' מזוג ושתו, אמ' להו אימור דאמרי אנא חי מזוג מי אמרי לכו, אימור דאמרי לכו פורתא טובא מי אמרי לכו, אימור דאמרי לכו דיעבד לכתחילה מי אמרי לכו.
<h2>דף פב.</h2>
מתני'. התינוקות אין מתענין ביום הכיפורי', אבל מחנכין אותן לשעות קודם שנה או קודם שתים כדי לזרזן במצות. פי' מתענין משמע כל היום, מחנכין משמ' לשעות, דמדמתענין הוי לימים מחנכין הוי לשעות, והכי קאמ', מחנכין אותן לשעות מדרבנ' קודם שנענה אותן מדרב' קודם שנה או שתים, ולקמן בענן למימ' דתרי חינוכי איכא מדרבנן, חד להשלים וחד לשעות, והכא לא תני השלמה דרבנן, דאם כן הוה ליה למימר אבל מענין אותן כדי לזרזן במצות, אלא מדתניא מחנכין אותן לשעות הוא קודם שנעשה אותן מדרבנן להשלים מחנכין אותן לשעות. ועינוי דרבנן אימת הוי, מפר' לקמ', והכא תנן קודם שנענה אותן מדרבנן מחנכין אותן לשעות קודם שנה או שתים.
השתא קודם שתים מחנכין קודם שנה מיבעיא, אמ' רב פפא כאן בחולה כאן בבריא, אמ' רב הונא בן שמונה שלימות בן תשע שלימות מחנכין אותן לשעות, ובן עשרה ובן אחת עשרה משלימין מדרבנן, ובן שתים עשרה משלימין מדאורייתא ובתינוקת. פי' לקמן בגמ' אמרי' בברייתא דקודם שתי שנים לעינוי דאורייתא מענין אותן מדרבנן לבריא ולחולה שנה אחת, הילכך אם היתה התינוקת בת ח' שלימות בבריאה מחנכין אותה לשעות, דהשלמה דרבנן הויא ב' שנים קודם עינוי דאורייתא, ועינוי דאורייתא אימת הוי בי"ב שלימות ונכנסה בי"ג יום אחד, והשלמה דרבנן הויא לבריאה בן י' שלימות, וחינוך השעות דהוי ב' שנים קודם לבריאה הוי בח' שנים שלימות. ואם היא חלושה בח' שנים שלימות מחנכין בט' שלימות, כדתנן שנה אחת לחולה ושתים לבריא. בן י' ובן י"א משלימים מדרבנן. פי' בן י' שלימות בבריאה, ואם היא חלושה בי' משלימין אותה בי"א, כדאמרן בבריתא בגמר' דקודם שנה לחולה וקודם שתים לבריאה משלימין מדרבנן. בן י"ב משלימ' מדאורייתא. פי' בן י"ב שלימות ונכנסה יום אחד בי"ג. ור' יוחנ' אמ' השלמה מדרבנן ליכא. פי' לא אחמור רבנן להשלים, שאין משלימין אלא בזמן תורה, וכל חינוך מדרבנן אינו אלא לשעות, הילכ' בן י' שלימות ותינוקת בבריאה ובן י"א שלימות לחולה מחנכין אותן לשעות מדרבנן, ובן י"ב שלימות משלימין מדאורייתא בתינוקת, ובן י"א לבריא ובן י"ב לחולה מחנכין לשעות, ובן י"ג משלימי' מדאורייתא בתינוק. ואותבינ' ליה לר' יוחנ' ממתני' ולית היל' כוותיה. רב נחמ' אמ' בן ט' ובן י' מחנכין אותן לשעות, ובן י"א ובן י"ב משלימין מדרבנ', ובן י"ג משלימין מדאוריית' ובתינוק. פי' ולא פליג רב נחמן על רב הונא, אלא רב הונא איירי בתינוקת ורב נחמן איירי בתינוק, ומר אמ' חדא ומר אמ' חדא ולא פליגי. עיין מה שכתבתי בקונטרסי תשובותי.
מתני'. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתתיישב דעתה. חולה מאכילין אות'(ה) על פי בקיאין, אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו עד שיאמ' דיי. ת"ר, עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב, אם נתיישבה דעתה מוטב ואם לאו נותנין לה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז מנלן, דתניא ר' אליעזר אומ' אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא לומר לך אם יש לך שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמ' בכל מאדך. גילוי עריות מנלן, דתניא ר' אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, וכי מה עניין רוצח אצל נערה מאורסה, אלא מקיש נערה המאור' לרוצח, מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה יהרג ואל יעבור. פירש המורה אף נערה המאורסה אם אמרו לו בעול ארוסת חבירך או תיהרג יהרג ואל יעבר, אבל היא אינה מצווה למסור נפשה, דהיא אינה עושה כלום, דקרקע עולם היא, וראייה לדבר אסתר. וקשיא לי, כיון דבנערה ליכא לאוקומיה כדאמרי' בריש הבא על יבמתו, בין באונס בין ברצון, אונס דמתני' היכי דמי, אילימ' שאנסוהו גוים והאמ' רבא אין אונס בערוה, שאין קישוי אלא מדעת, ומוקי לה כגון שנתכוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עליה, אלמא אין לומר בעול ארוסת חבירך או תיהרג, שאין קישוי אלא מדעת ולאו אונס הוא. ויש לומר, כגון שנתאוה לה וחלה מרוב אהבתה, ואמרו לו הרופאים שאם לא יבא עליה ימות בחליו, ונפלה לידו שיכול להשלים תאוותו, ימות ואל יעבור.
<h2>דף פב:</h2>
ורוצח גופיה מנלן, סברא הוא, כההוא דאתא לקמיה דרבא אמ' ליה אמ' לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואילא קטילנא לך, אמ' ליה ליקטלך ואת לא תיקטליה, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דיל' דמא דההוא גברא סומק טפי. עיין מה שכתבתי בע"ז, דרבא פליג ואמ' אף בע"ז יהרג ואל יעבור. ההיא עוברה דאורחה ביום הכיפורים אתו לקמ' דר' אמ' להו לחושו לה באודנה דיום הכיפורי' הוא, לחשו לה ואילחשא, קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך, נפק מיניה ר' יוחנן. ההיא עוברה דאורחא אתא לקמ' דר' יוחנ' אמ' להו לחושו לה באודנה דיום הכיפורים הוא, לחושו לה ולא אילחשה, קרי עליה [פ"ג ע"א] זורו רשעים מרחם, נפק מיניה שבתי עוצר פירי. פי' היה אוצר פירות לגורן כדי למוכרן בחורף ביוקר, כדאמ' בפרק המוכר פירות [ב"ב צ' ע"ב] אוצרי פירות ומלוי ברבית ומפקיעי שערים וכול' עד אוצרי פירות, כגון מאן, אמ' ר' יוח' כגון שבתי אוצר פירי.
<h2>דף פג.</h2>
פיס'. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין כול'. אמ' ר' ינאי חולה או' צריך ורופא אומ' אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו, דכת' לב יודע מרת נפשו. ולא אמרי' רופא קים ליה טפי. רופא אומ' צריך וחולה אומ' איני צריך מאכילין אותו על פי רופא, מאי טע' תונבא הוא דנקיט ליה, דספק נפשות להקל. ודייק' חולה אמ' צריך ורופא אמ' אינו צריך דלא מודי מן חד לאכחושיה וסמכינן אחולה, אבל חולה אומ' צריך אני ושני רופאים אומ' אינו צריך שומעין לרופאין, שנאמנין שנים להכחישו. מר בר רב אשי אמ' כל היכא דאמ' צריך אני אע"ג דאיכא מאה דאמרי לא צריך לא צייתנא להו, דכת' לב יודע מרת נפשו. וקיימלן הלכה כמר בר רב אשי בכולה תלמודא.
מתני'. מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דברים טמאין עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ור' מתיה בן חרש מתיר. ועוד אמ' ר' מתיה בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת, מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת. ת"ר, מניין יודעין שיאורו עיניו, משיכיר בין טוב לרע, אמ' אביי ובטעמא. ת"ר, מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל, טבל ושביעית מאכילין אותו שביעית, טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה. מי שנשכו נחש קורין רופא ממקום אחר וקורעין לו תרנגולת ונותנין לו כרישין ואוכל, ואין צריך לעשר, דברי ר', ר' שמע' בן אלעזר אומ' לא יאכל עד שיעשר. ת"ר, מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה, מפני שמאירין את העינים, ואע"פ שאין ראיה לדבר זיכר לדבר, שנ' ראו נא כי אורו עיני כי טעמתי מעט דבש. אמ' אביי לא שנו אלא לאחר אכילה, אבל קודם אכילה מיגרד גריד, שנ' וימצאו איש בשדה ויקחו אתו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקהו, ואחר כך, ויתנו לו פלח דבילה ושני צימוקים. פי' מיגרד גריד ממשיכין אותו ואנו מתכוונין להסיר רעבונו. אמ' רב נחמן אמ' שמואל מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אליה בדבש.
<h2>דף פד.</h2>
פיס'. מי שנשכו כלב שוטה כול'. שאין זו רפואה מומחה. ר' יוח' חש בצפדינא, אזל לגבי ההיא מטרוניתא עבדה ליה חמשה ומעלי שבתא, אמ' לה בשבתא מאי. פי' מפני שהיה ראש ישיבה והיו מתקבצין החכמים אצלו לא היה פנוי לילך אצלה. אמרה ליה לא צריכת, ואי אצטריכנא מאי, אשתבע לי דלא מגלית, אשתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא, למחר דרשה בפרקא, והא אשתבע לה לאלהא דישראל לא מגלינא, לעמו ישראל מגלינא, והא איכא חילול השם, דגלי לה מעיקר'. אמ' ליה ר' חייה בר אבא כמאן כר' מתיה בן חרש. פי' זה שאמרת אי מצטרכנא מאי דאלמא עבדת ביום השבת, כר' מתייה בן חרש סבירא לך. שאני אומ' בזו ולא באחרת. פי' בזו חלקו עליו חכמ' בחצר הכבד ולא בחושש בפיו, ואע"ג דתני ועוד אמ' ר' מתיה בן חרש, לאו למימרא דפליגי רבנ' עליה, אלא משום דהוא מרה דשמעתא תני לה משמיה ולא פליגי עליה. [פ"ד ב'] אמ' רב אשי מתני' נמי דיקא, מדקתני ועוד אמ' ר' מתיה בן חרש ולא פליגי, דאי ס"ד פליגי ליערבינהי וליתנינהו וליפלוג רבנן בסיפא, ש"מ.
<h2>דף פד:</h2>
פיס'. וכל ספק נפשות להקל, לאייתויי מאי, אמ' רב יהודה אמ' שמואל לאייתויי ספק שבת אחרת, היכי דמי כגון דאמדוה לתמניא יומי ויומא קמא שבתא הוי, מהו דתימא נמתין ליה עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבי, קמ"ל. תניא נמי הכי, מחמין חמין לחולה בשבת בין להברותו בין להשקותו, ואין אומ' נמתין עד שיבריא אלא מחמין לו חמין מיד. ה"ג ואין או' המתן, שמא ימתין ולא נחלל את השבת, אלא מיד מחמין לו. אי נמי גרסי' והכי פירוש', אין אומ' נמתין עד שיבריא, שאם היה חולה הרבה ונראה כי הוא נוטה למות אין אומ' למה נחלל עליו את השבת, שהרי נטוי [למות] הוא ולא יועילו לו החמין כלום, ונמצא שחיללנו שלא לצורך, אלא נמתין עד שיבריא ויתחזק במעט ואז נחלל עליו, אין אומ' כך אלא מיד מחללין עליו את השבת מספיקא שמא יהנה מהן, דספק נפשות דוחה את השבת, ולא ספק שבת זו אמרו אלא ספק שבת אחרת. ואין אומ' יעשו דברים הללו על ידי גוים או על ידי קטנים, אלא על יד גדולי ישראל. פי' אין אומ' נחזר אחר גוים או אחרי קטנים דלאו בני שביתה נינהו, אלא ודאי אם היו מזומנין לנו מוטב שנעשה על ידי גוים ולא על ידי ישראל ועל ידי קטנים ולא על ידי גדולים. ואין עושין דברים הללו לא על ידי נשים ולא על ידי כותים, שמא מצטרפין לדעת אחרת. פירש המורה על פי נשים או כותים שאו' צריך אין מחללין על פיהן, אבל מצטרפין לדעת אחרת, כגון שנים אומ' צריך ושלשה אומ' אינו צריך ואשה או כותי אומ' צריך מצטרפין למיהוי פלגא ופלגא, וספק נפשות להקל. ואינו נראה לי, חדא דבכל הספרים כת' מפני שמצטרפין, או שמא מצטרפין, ומורה גריס אבל מצטרפין. ותו, הא אמרן לעיל [פ"ג ע"א] דדווקא באומדנא דממונא אזלינן בתר רוב דיעות אבל באומדנא דחולה מאה כתרי ותרי כמאה, דספק נפשות להקל, ואפי' בלא אשה וקטן נמי, ומה אנו צריכין לצירוף. ונראה לי לפרש כך, אין עושין דברים הללו על ידי נשים ועל ידי כותים כשאמרו לנו הבקיין שהוא צריך אין מניחין לעשות על ידן, מפני שמצטרפין לדעת אחרת ויבאו לעשות בכל חולה אע"פ שאין בו סכנה, שאין יודעין להבחין טעם הדבר הוא מפני שיש בו סכנה, אלא יבואו להתיר בכל חולה, וההדיוטות ככותאי דמו, הילכך אין עושין אלא על ידי חכמים, שלא יבואו להקל במקום אחר, אלא ודאי אם אין שם אלא הם עושין, שבעבור הגזירה לא נניחנו עד שנחזיר אחר החכמ', שמא יכביד בחוליו. אבל היכא דאיכא אנשים ונשים חכמים והדיוטות וכותים, עושין החכמים ולא יניחו לעשות נשים וכותים והדיוטות.
ת"ר, מפקחין פיקוח נפש בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין. כיצד, ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, ואע"ג דצייד כוורא. ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו, והזריז הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין, ואע"ג דקא מתקן דרגא לחול. ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו, והזריז הרי זה משובח, ואע"ג דקא מתבר לה שיבי שיבי. פי' חתיכות חתיכות דקות, דהוה ליה תולדה טוחן. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה בשבת, והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, ואע"ג דקא ממכיך מכוכי. פי' מניע הגחלים והן מכבין שיצלה עליהן בשר או דגים למוצאי שבת, ואע"ג דנפלה דליקה לחצר אחרת ובחצר זו היו חולין, וקים להו שאם לא תכבה הדליקה תעבור כאן, מותר לכבות, ואע"פ שעדיין לא הגיעה לאותו חצר.
אמ' רב יהוד' אמ' שמואל לא הילכו בפיקוח נפש אחר הרוב. היכי דמי, אילימא דאיכא תשעה ישראל ואחד גוי. פי' ונפל הבית על אחד מהן. הא רובא ישר' נינהו, ואינמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל. אלא דאיכא תשעה גוים ואחד יש', הא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, לא צריכ' דפריש חד מיניהו ואזל לחצר אחרת, מהו דתימ' כל דפריש מרובא פריש, קמ"ל. איני, והאמ' רבסי אמ' ר' יוחנ' תשעה גוים ואחד ישר' באותה חצר מפקחין, בחצר אחרת אין מפקחין, לא קשיא הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתיהו. פי' אם פירש אחד מהן לחצר אחרת ונפל עליו הבית אמרי' כל דפריש מרובא פריש ואין מפקחין עליו, אבל אם [פירשו] כולן מחצר זו לחצר אחרת דאיתחזק יש' בההוא חצר אחרת ונפל הבית על אחד מהן מפקחין, ואע"פ שאין זה מקום קביעתן ולא אזלינן בתר רובא.
<h2>דף פה.</h2>
מתני'. מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק יש', מפקחין עליו. מצאוהו חי מפקחין עליו, ואם מת יניחוהו. מצאוהו חי מפקחין. פשיט', לא צריכא דאפי' לחיי שעה. ואם מת יניחוהו. פשיט', לא צריכא לר' יהודה בן לקיש, דאמ' מצילין את המת מפני הדליקה בשבת, דתניא אין מצילין את המת מפני הדליקה בשבת אמ' ר' יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה בשבת. ואמרי' בפרק כירה [שבת מ"ג ע"ב] אמ' רב יהוד' בר שילת אמ' ר' יוח' הל' כר' יהוד' בן לקיש במת. ואפי' ר' יהוד' בן לקיש לא אמ' התם אלא מתוך שאדם בהול על מתו אילא שרית ליה טילטול דרבנ' אתי לידי כיבוי, אבל הכא אי לא שרית ליה טילטול מאי הוה ליה למיעבד. ת"ר, עד היכן הוא בודק עד חוטמו, ויש אומ' עד טיבורו, בדק ומצא עליונים מתים אל יאמר כבר מתו תחתונים, מעשה היה ונמצאו עליונים מתים והתחתונים חיים. אמ' רב פפא מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה כיון דבדק ליה עד חוטמו שוב אינו צריך, כדכת' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.
<h2>דף פה:</h2>
מתני'. חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה, על החמורות היא תולה עד שיבא יום הכיפורים ויכפר. פי' חטאת ואשם ודאי מכפרין מיד על מה שחטא, כיון שמביא קרבן על שגגתו אינו צריך תשובה אחרת. וגם אשם ודאי הבא על זדון כשגגה, כגון הבא על שפחה חרופה כיון שהוא נכנע לפני הבורא ומביא אשם לכפר על עוונו היא תשובתו ומיד נתכפר עוונו. ואקשי', אשם ודאי אין אשם תלוי לא, ואמאי והא כפרה כת' ביה. ומהדר, הני מכפרי כפרה גמורה והאי לא מכפר כפרה גמורה. פי' שכשיודע לו שחטא בירור צריך להביא חטאת ולא נתכפר לו באשם תלוי. אינמי הנך אין אחר מכפר כפרתו והאי אחר מכפר כפרתו, דתנן חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכיפורים חייב' להביא לאחר יום הכיפורים, חייבי אשמות תלויין פטורין. מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. עם התשובה אין בפני עצמו לא, והכי תניא בסיפרא אך בעשור לחודש וגו', מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינן שבין.
<h2>דף פו.</h2>
התשובה מכפרת על עבירות קלות. תניא אילו הן הקלות עשה ולא תעשה חוץ מל(ו)א תשא, ותניא לפי שנ' בחורב תשובה ונקה, יכול אף לא תשא עמהן, ת"ל לא ינקה. יכול אף שאר חייבי לאוין, ת"ל את שמו, שמו הוא דאינו מנקה אבל מנקה לשאר חייבי לאוין. אמ' מר לפי שנ' בחורב תשובה ונקה מנלן, דתניא ר' אליעזר או' אי איפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה, ואי איפשר לומר לא ינקה שכבר נאמ' ונקה, הא כיצד, מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבין. שאל ר' מתיה בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש, אמ' לו שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד. פי' שלשה הן ארבעה חלוקי הכפרה, יום הכיפורים וייסורין ומיתה, וכל אחד ואחד מאילו צריך שתהא התשובה עמו, והתשובה אע"פ שהיא מכפרת בפני עצמה על עשה אינו מונה אותה מחלוקי כפרה, מפני שכל אילו שלשה צריכין תשובה עם כל אחד ואחד. נמצא שהכל תלוי בתשובה. אבל ר' ישמעאל היה מונה תשובה כיון שהיא מכפרת בפני עצמה עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנ' שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. עבר על לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, שנ' כי ביום הזה יכפר עליכם. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולין וייסורי' ממרקין, שנ' ופקדתי בשבט פשעם ובנגע' עוונם. אבל מי שיש חילול השם בידו אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא בייסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנ' ונגלה באזני י"י צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. היכי דמי חילול השם, אמ' ר' יצחק כל שחביריו בושין משמועתו. היכי דמי, כגון דאמרי שרא ליה מריה לפלניא. תניא ואהבת את י"י אלהיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, בזמן שאדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ומשאו בשוק באמונה ודיבורו בנחת ומכבד את אביו ומכבד את רבו ומי שהוא גדול ממנו, מה הבריות אומרות עליו אשרי פל' שלמד תורה, אשרי אביו שגידלו בתורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לאותם בני אדם שלא למדו תורה, ראיתם פל' שלמד תורה כמה נאין מעשיו כמה מתוקנין דרכיו, ועליו הכת' אומ' ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ובזמן שקרא ושנה ושימש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומ' עליו אוי לזה שלמד תורה אוי לו לאביו שלימדו אוי לו לרבו שלימדו תורה, ראיתם פל' שלמד תורה כמה מכוערין מעשיו כמה מקולקלין דרכיו, עליו הכת' אומ' באמור להם עם י"י אלה ומארצו יצאו.
<h2>דף פו:</h2>
תניא, ר' יוסי ביר' יהודה או' עבירות שהתוודה עליהן יום הכיפורים זה אין צריך להתוודות עליהן ביום הכיפורים אחר, ואם שנה עליהן צריך להתוודות עליהן, ואם לא שנה בהן והתוודה עליהן עליו הכת' אומ' ככלב שב על קיאו. ר' אליעזר אומ' כל שכן שהוא משובח, שנ' כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו, זה שעבר עבירה ושנה בה, כדרב הונא אמ' רב דאמ' רב הונא אמ' רב כיון שעבר עבירה ושנה בה הותרה לו, ס"ד, אלא נעשת לו כהיתר.
<h2>דף פז.</h2>
כל המזכה את הרבים אין חט בא על ידו, שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם. מתני'. האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפור' מכפר. עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורי' מכפר, ושבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו. אמ' ר' יצחק כל המקניט את חבירו אפילו בדברים צריך לפייסו, שנ' בני אם ערבת לרעיך וגו', עשה זאת איפוא בני והנצל וגו'. אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד, ואם לאו הרבה עליו רעים. אמ' רבא וצריך לפייסו בשלשה שורות שלשלשה שלשה בני אדם, שנ' ישור על אנשים ויאמר חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי. אמ' ר' יוסי ביר' חנינה כל המבקש מטו מחבירו לא יבקש ממנו יותר משלש' פעמ', שנ' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא ועתה שא נא, ואם מת אמ' רב יוסף בר חביש מיא, אמ' רבבהו מוליך עשרה בני אדם ומעמיד אותן על קברו ואומ' חטאתי לי"י אלהי ישר' ולפל' זה שחבלתי בו.
<h2>דף פז:</h2>
ת"ר, מצות וידוי ערב יום הכיפורים עם חשיכה, אבל אמרו חכמים מתודה הוא קודם שיאכל וישתה, שמא תטרף דעתו עליו בסעוד', ואע"פ שהתודה ערבית מתודה שחרית, שחרית מתודה במוסף, במוסף מתודה במנחה, במנחה מתודה בנעילה, והיכן אומר, יחיד אומרה אחר תפילתו ושליח ציבור אומרה באמצע תפילה. פי' שליח ציבור הוא היורד לפני תיבה ואו' כל התפילה בקול אומ' הוידוי באמצע תפילה, מפני שאינו אומרה בסוף תפילה, ועכשיו שאומ' אותן בעת שהציבור מתפללין בלחש ושליח ציבור משמיע קולו בברכה רביעית ואו' הוידוי באמצע תפילה זו היא טעות גדולה, שכיון שאומרו בסוף התפילה כדרך כל יחיד ויחיד למה אומרו באמצע, (אנה) [הנה] נמצא שמתודה האדם בתפילה פעמים לא חייבו להתוודות אלא בכל תפילה, אבל ב' פעמים בתפילה אחת לא. ושליח ציבור שהוא אומ' בקול כל התפילה ואינו מתודה בסוף תפילתו, לאותו תיקנו שיתודה באמצע תפילה. ושמעתי שיש מקומות שאין אומ' אותו באמצע והן נוהגין כתורה. מאי אמ', רב אמ' אתה יודע רזי עולם, ושמואל אמ' אתה יודע מעמקי הלב, ולוי אמ' בתורתך כת' לאמר, ור' יוח' אמ' רבון כל העולמים, ורב יהוד' אמ' כי עוונותינו רבו מלמנות, ורב המנונא אמ' עד שלא נוצרתי איני כדיי. פי' כל אלה הם ראשי וידויין שהיו מסודרין להם והיו מאריכין בהם דברים. אמ' מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמ' אבל אנחנו חטאנו, אבל אמ' אנחנו חטאנו תו לא צריך, דאמ' בר המדורי הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה יתיב כי מטא שליחא דציבור לאבל אנחנו חטאנו קם אכרעיה, ש"מ עיקר וידויא האי הוא. גרסי' בפרק אמ' להם הממונה [ל"ו ע"ב] גבי וידוי כהן גדול, ת"ר כיצד מתודה או' עויתי פשעתי חטאתי, וכן בשעיר המשתלח הוא אומ' והתוודה עליו את כל עוונות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם, וכן במשה הוא אומ' נושא עון ופשע וחטאה, דברי ר' מאיר, וחכמ' אומ' עוונות אילו הזדונות, וכן הוא אומ' הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, פשעים אילו המרדים, וכן הוא או' מלך מואב פשע בי, ואו' אז תפשע לבנה בעת ההיא, חטאים אילו השגגות, וכן הוא אומ' נפש כי תחטא בשגגה, אחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתוודה על השגגות, אלא או' חטאתי עויתי פשעתי, וכן בדוד הוא אומ' חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו, וכן בשלמה הוא או' חטאתי העויתי והרשעתי, וכן בדניאל הוא או' חטאנו והעוינו והרשענו, אלא מהו שאו' נושא עון ופשע וחטאה, אמ' משה לפני הקב"ה רבונו של עולם כשחוטאין ישראל לפניך ועושין תשובה עשה להם זדונות כשגגות. אמ' רבה בר שמואל אמ' רב הלכה כחכמ', פשיט', מהו דתימ' מסתבר טעמיה דר' מאיר משום דמסייע ליה קראי, קמ"ל. ההוא דנחת קמיה דר' אבא עבד כר' מאיר, אמ' ליה שבקת רבנ' ועבדת כר' מאיר, אמ' ליה אנא כר' מאי' סבירא לי, כדכת' בספר אורייתא דמשה ואפילו הכי היל' כרב פפא דאמ' בפירוש הל' כחכמ'.
תנן התם, בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום, שחרית, ומוסף, מנחה ונעילת שערים. ואילו הן שלשה פרקים, בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים. עיין התם בפר' בתרא דתעניות [כ"ו ע"א] פלוגתא דתנאי, והל' כדברי מי. מאי נעילת שערים רב אמ' צלותא יתירתא, ושמואל אמ' מה אנו. פי סדר וידוי ולא שבע ברכות, וקיימלן רב ושמו' הל' כרב באיסורי. עולא נחת לקמיה דרב פפא פתח באתה בחרתנו וסיים במה אנו ושבחיה. פי' כך עשה בנעילה כמו שעשה שליח ציבור בכל התפילות, שאו' הוידוי באמצע התפילה, דהיינו באתה בחרתנו סמוך לחתימה, וסביר' ליה לרב פפא כרב דאמ' צלותא יתירתא. אמ' רב חנן בר אבא ויחיד אומרו אחר תפילתו. פי' דווקא ההוא דנחת קמיה דרב פפא שהיה שליח ציבור האומ' כל התפילה בקול רם אומ' מה אנו באמצע תפילה, אבל יחיד המתפלל תפילת נעילה יאמר מה אנו אחר התפילה כמו שאומ' הוידוי אחר כל תפילות. וזה שאנו משנין לומר מה אנו ולא נאמר הוידוי שאמרנו כל היום, כדי לקיים דברי שמואל שאמ' מה אנו, ואנו מקיימין דברי שניהן, דברי רב דאמ' צלותא יתירתא, ודברי שמואל דאמ' מה אנו, וגם רב פפא משום הכי שבחיה לשליח ציבור דנחת קמיה מפני שקיים דברי שניהן. אמ' רב תפילת נעילה פוטרת את שלערבית, רב לטעמ' דאמ' צלותא יתירתא היא, וכיון דצלי תו לא צריך.
תניא, הזב והזבה המצור' והמצורעת ובועל נידה וטמא מת טובלין כדרכן ביום הכיפורים, נידה ויולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכיפורים ובעל קרי טובל והולך כל היום כולו. פי' משום דאמרי' טבילה בזמנה מצוה. תנא דבי ר' ישמעאל, הרואה קרי ביום הכיפורים עוונותיו מחולין לו, והתניא עוונותיו סדורין לו, מאי סדורין סדורין להימחל. תני תנא קמיה דרב נחמן הרוא' קרי ביום הכיפורים ידאג כל השנה כולה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אמ' רב נחמן בר יצחק כל העולם כולו רעב והוא שבע, כי אתא רב דימי אמ' אמרי במערבא מפיש חיי סגי ומסגי. פי' כדכת' יראה זרע יאריך ימים.
